הרב שמחה כהן
היבט נוסף בנטייתן של נשים לקשר נפשי מתבטא בקושי שלהן להיפרד מאנשים.
נדמיין בני זוג הנמצאים באירוע כלשהו. האישה מפנה את תשומת לבו של בעלה לכך שכבר מאוחר וצריך ללכת הביתה. הבעל מסכים, והם מחליטים לצאת מיד. לא חולף זמן רב, והבעל כבר עומד לבדו ליד הדלת ומחכה לאשתו. והיא מתעכבת. היא נפרדת מחברותיה שוב ושוב, לאחת לוחצת את היד, לאחרת אומרת כמה מילים ידידותיות, ולשלישית מנופפת בידה… כשהיא מגיעה לבסוף אל הדלת, בעלה מקבל את פניה בשאלה: ״הרי את בעצמך אמרת שכבר מאוחר! למה התעכבת כל כך?״ היא עונה: ״הייתי צריכה להיפרד מהחברות!״ הוא מושך בכתפיו ואומר לסיום: ״למה להיפרד? הולכים וזהו!״
תכונת השותפות של האישה והיעדרה אצל הגבר בולטים כבר בגיל ההתבגרות.
כל מי שיש לו בנים ובנות יכול להבחין שכאשר חבר נפרד מבנו, הבן מלווה אותו, במקרה הטוב, עד הדלת. ואילו כשחברה של בתו הולכת, הבת מודיעה לאמה שהיא הולכת ללוות אותה. ״אל תחזרי מאוחר מדי!״ מבקשת האם. ואכן, הבת מלווה את חברתה עד הפינה, והחברה, בתורה, מלווה אותה בחזרה לכיוון הבית, וכן הלאה.
ההבדלים האלה בהתנהגותם של הבעל והאישה נובעים מכך שלאישה, שיש בה תכונת שותפות, קשה להיפרד מחברותיה, ותהליך הפרידה איטי וממושך. ואילו לגבר אין תכונה זו, והוא מסוגל לצאת מן האולם כמעט בלי להיפרד מאיש, או שלא ללוות חבר שבא לבקר אותו.
העובדה שתהליכי יצירת הקשרים והפרידה מתרחשים אחרת אצל האישה ניכרת גם במצבים אחרים.
למשל, בחור ובחורה נפגשים מתוך כוונות רציניות: לבדוק אם הם מתאימים זה לזו לנישואין. מניחים שהאישה מעוניינת להינשא יותר מן הגבר, אבל כשמגיעים לקבלת החלטה, בחורות בדרך כלל חושבות זמן רב יותר מבחורים. הדבר אינו נובע בהכרח מחוסר החלטיות; סביר יותר שהסיבה היא המבנה המיוחד של נפש האישה: טבועה בה ההבנה שנישואין הם היקשרות מוחלטת וקבלת מסגרת של מחויבויות על עצמה. וכדי לקבל על עצמה את המסגרת הזאת, דרושים כוחות נפש רבים.
ברור שגם הבחור חושב כך, אבל האישה מבינה את מחויבויותיה לעומק רב יותר ובעוצמה רבה יותר, ולכן קשה לה יותר לקבל החלטה.
דבר דומה אפשר לראות גם בקשר הרגשי שבין הבעל לאישה.
לבעל אין קושי ליצור ידידות וקשר במסגרת הנישואין, ובדרך כלל הוא היוזם, בעוד האישה נענית ליוזמתו. אבל הוא גם מסוגל להתנתק במהירות מאשתו לאחר שהקשר נוצר. הרבה יותר קל לו להיפרד מאשר לאשתו.
הסיבה היא שמאחר שגישתו של הבעל לנישואין מבוססת יותר על ״התנדבות״ ופחות על מחויבויות, הוא אינו מרגיש צורך בהיקשרות מוחלטת, ולכן קל לו ליצור קשר. ואילו לאישה, שגישתה מבוססת על קשר, קשה להיכנס למערכת היחסים כל עוד אינה מרגישה קשר מוחלט אל ארוסה או אל בעלה.
אפילו מילים פוגעות כלשהן שאמר לה לפני זמן רב עלולות להפריע להיקשרותה הרגשית. אצל הגבר הדבר בולט פחות.