הרב שמשון דוד פינקוס
יש נקודה חשובה מאוד שהחפץ חיים הדגיש. נאמר: «עיניך טהורות [מכדי] לראות רע» (חבקוק, 1:13)... הקדוש ברוך הוא כביכול אינו מבחין בחטאים שהעם היהודי חוטא. אברהם ביקש זאת ממנו, והוא הסכים.
החטאים כשלעצמם לא היו אמורים להגיע אל הקדוש ברוך הוא, כפי שנאמר: «לא יגורך רע» (תהילים, 5:5). הקדוש ברוך הוא כביכול אומר: «אני מפנה את מבטי, איני רוצה לדעת על מעשיכם הרעים».
אלא שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם «בצלמו ובדמותו», והעניק לו יכולות המאפיינות אותו עצמו.
כל מילה שאדם אומר ניצבת לפני הבורא.
אומר החפץ חיים: «תארו לעצמכם שיהודים לעולם לא היו מדברים לשון הרע. אז היו יכולים, השם ירחם, לעבור על כל מצוות התורה, והקדוש ברוך הוא לא היה מגיב. לא הייתה גלות, ולא היו הניסיונות הקשים והסבל שאנו נאלצים לשאת. ברגע שמישהו מדבר לשון הרע, דבריו מגיעים אל הקדוש ברוך הוא, ואז הוא כבר אינו יכול שלא להגיב!»
נסביר זאת. כשקורה אסון כלשהו, חס וחלילה, כשמישהו חולה, יכולות להיות לכך סיבות רבות, ולא בהכרח מדובר בלשון הרע. אבל אלמלא לשון הרע, החטא שנעשה פשוט לא היה מגיע אל הקדוש ברוך הוא, והעונש לא היה בא בעקבותיו. לשון הרע הוא המקטרג המדווח לקדוש ברוך הוא על חטאי העם היהודי.
אין עונשים, ייסורים, סבל או אפילו צרות קטנות שאין להם כל קשר ללשון הרע. ואין זה עונש על לשון הרע; פשוט לשון הרע הוא ה«ספק» המביא את החטאים אל הקדוש ברוך הוא.
יהודים יכולים לחטוא אלפי חטאים, אבל החטאים האלה יכולים להגיע אל הקדוש ברוך הוא רק דרך פתח זעיר — פיו של יהודי כלשהו. אם הפתח סגור, זה לא יצליח! הדבר דומה למשפך שפיו רחב מאוד והפתח שבתחתיתו צר מאוד. המשפך יכול להכיל נוזל רב מאוד, אבל אם הפתח שבתחתית סתום, הכול יישאר שם, בתוך המשפך. הפה שלנו הוא הפתח הקטן הזה! הוא אינו בהכרח הסיבה לצרותינו, אבל דווקא הוא מאפשר לתכולת המשפך להיכנס לבקבוק.
ועיקר עבודתו של יצר הרע הוא למנוע מהפתח להיסתם. אינך רוצה לחטוא בזה? אז אל תחטא. תחטא במשהו אחר. העיקר שהמעבר יישאר פתוח.
וביכולת הזאת לשתוק טמון כוחן של 613 המצוות.
הכול מרוכז בה, שכן דרך המילים הנאמרות בפה גם מעשינו הטובים והמצוות שקיימנו מגיעים לשמיים. וכל כך קשה לשתוק. אישה הנמצאת בחיק משפחתה מוכנה לוותר על כל דבר, ובלבד שתוכל לומר: «דע לך, ויתרתי לך!». לפחות את זה! אבל לשתוק… היא מרגישה שאינה מסוגלת לשתוק! ובכל זאת עליה להבין שהשתיקה היא הכול!
«מי כמוך באילמים, ה׳!»
למעשה, היכולת המופלאה הזאת, היכולת לשתוק, קשורה ישירות לקדוש ברוך הוא. זו אחת ממידותיו.
לא פשוט לומר דבר כזה, אבל דעו לכם שבדרך משל, קשה לקדוש ברוך הוא לשתוק.
וכך אומרים חכמינו (גיטין, 56ב): «אבא חנן אומר: “מי חזק כמוך, הקדוש ברוך הוא”. מי כמוך חזק ואיתן, שהרי אתה שומע את ניאוצו ואת גידופו של הרשע ושותק. בבית מדרשו של רבי ישמעאל אמרו: “מי כמוך באֵלים [אלוהויות], ה׳ [אל תקרא אֵלים אלא אילמים — שותקים]”. מי כמוך בין השותקים».
בשעה שטיטוס נכנס לקודש הקודשים ודקר את פרוכת קודש הקודשים, בשעה שהנאצים, יימח שמם, שרפו יהודים, זעקנו אל הקדוש ברוך הוא, שהרי הרגו את בניו האהובים, והרי הוא, בדרך משל, חש בכאבו של כל יהודי. אילו לא שתק אז, אילו הגיב, לא היינו יכולים להגיע אל היעד הנפלא הקרוי «ימות המשיח».
הרי אנו מבקשים: «שמח אותנו כנגד הימים שבהם עינית אותנו, כנגד השנים שבהן ראינו רק צרות» (תהילים, 90:15). תארו לעצמכם שהמשיח היה בא לפני אלפיים שנה. כמה שמחה, כמה אור וכמה תענוג היו באלפיים השנים האלה? ידועים דברי הרמח״ל («דרך עץ חיים»), שכל השמחה הזאת, שהייתה נפרשת על פני אלפיים שנה, נמצאת באוצרותיו של הקדוש ברוך הוא, וכשיבוא המשיח היא תפרוץ כולה בבת אחת, ברגע אחד. ואז תהיה לישראל שמחה שכמותה לא הייתה מעולם.
כל שנות הגלות יתרכזו ברגע אחד של שמחה שאין דוגמתה, והרגע הזה יימשך לנצח!
והשמחה העתידית הזאת אפשרית רק בתנאי שהקדוש ברוך הוא שותק! הרי כשיהודים יצאו ממצרים ועמדו ליד ים סוף, הם ראו בנבואה לאיזו טובה הפכו ייסוריהם במצרים, כמה הרוויחו משתיקתו של הקדוש ברוך הוא. והם קראו: «מי כמוך באלים (אֵלים), ה׳!», וחכמינו זיכרונם לברכה פירשו זאת כך: «מי כמוך בין השותקים (אילמים), ה׳!» ריבונו של עולם, איך יכולת לשתוק?!
אומר אליהו הנביא: «והנה ה׳ עובר. וקמה רוח גדולה וחזקה, המפרקת הרים ומשברת סלעים לפני ה׳. לא ברוח ה׳. אחר הרוח — רעש. לא ברעש ה׳. אחר הרעש — אש. לא באש ה׳. ואחר האש — קול דממה דקה» (מלכים א, 19:11-12). קול דממה דקה, זעקת הדממה, זעקת השתיקה — זהו הקדוש ברוך הוא!
במקום שבו יש שתיקה, שם נמצא הקדוש ברוך הוא!
כל המידות הטובות שנצטווינו עליהן כתובות בתורה בפסוק אחד: «והלכת בדרכיו» (דברים, 28:9). «מה הוא רחום, אף אתה היה רחום…». כשהקדוש ברוך הוא מתגלה לנביא, הוא מתגלה בזעקת הדממה, השתיקה. ואת אותו הדבר הוא מצפה מאיתנו: «אמר רבי יצחק: “מה אומנותו של אדם בעולם הזה? להידמות לאילם”» (חולין, 89א). וצריך ללמוד את האומנות הזאת, ללמוד לשתוק.
בדורנו מדברים רבות כל כך על איסור לשון הרע, ומבררים מה מותר לומר ומה אסור. וכשמגיעים למסקנה שמותר לדבר על מישהו, מדברים ומדברים…