8. יש לעשות כל מה שאפשר לטובת האורח, ולכן, אם מישהו מחפש מקום ללון בו, וידוע לכם שבקרבת מקום גרים אנשים שישמחו לארח אותו ולסייע לו בכל הדרוש (בעוד אתם עצמכם, מסיבה כלשהי, אינכם יכולים לעשות זאת), אין למנוע מהעובר בדרך את האפשרות הזאת.
9. אם העובר בדרך ממהר ואינו יכול לשהות זמן רב כאורח, או שאינו רוצה להטריח את המארח, אין לעכב אותו.
10. אם ביתכם גדול, מן הראוי להקצות חדר אחד להכנסת אורחים. אשר למנהיגי הקהילה, בכל עיר יש, במידת האפשר, לייעד חלק מהכספים להקמת בית להכנסת אורחים (בית לנזקקים ולהולכי דרכים, שבו מצפים להם ארוחת צהריים ומקום חם ללינה).
11. גם עניים או חולים צריכים להשתתף במצווה זו, במידת האפשר.
אולם בראש ובראשונה עליהם לדאוג לכל הדרוש להם ולבני משפחתם, ורק לאחר מכן להתחיל בהכנסת אורחים.
הדבר מתבטא בכלל ״חייך קודמים״ (דאג תחילה לצורכי קיומך).
פעם אחת, בחג הסוכות, הגיע אל רבה הראשי של וילנה, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, יהודי שלא היו לו לא אוכל ולא סוכה. הרב חיים עוזר ביקש שיגישו לו אוכל, והוא עצמו התנצל ואמר: ״אתה יכול לרדת לסוכה ולאכול, ואני אשאר בבית, כי אינני חש בטוב, וכידוע לך, חולה אינו חייב לאכול בסוכה״. כשהאורח כבר ישב ליד השולחן הערוך בכל טוב בסוכה, הוא ראה את רבי חיים יורד למטה בקושי. האורח היה נדהם, ורבי חיים ניגש והסביר את התנהגותו כך: ״פתאום עלתה בי המחשבה שאף שחולה פטור ממצוות ישיבה בסוכה, אין הוא פטור ממצוות הכנסת אורחים, והרי אברהם אבינו עשה זאת אפילו כשהיה שרוי בכאבים (לאחר ברית המילה). לכן אין זה מכובד ואין זה ראוי שאורחי ישב לבדו בסוכה בזמן שאני נמצא בבית״.