6. בתחילת הסעודה ניתנת לבעל הבית הזכות לברך ולבצוע את הלחם.
כאשר בעל הבית עצמו מחלק את האוכל ומגיש אותו לאורחים, סביר בהחלט שהמנות יהיו גדולות יותר.
אין להזמין לסעודה יותר אנשים מכפי שמוכנים לארח בפועל.
7. בזמן האכילה אין להביט בצלחתו של האורח, כדי שלא יחוש אי־נוחות. נוסף על כך, במהלך הסעודה יש להיות רגועים ושלווים וליצור אווירה נעימה.
אם האורחים אמרו לבעל הבית דבר מה לא נעים, אין לשים לב לכך, שכן בכל מקרה הוא עתיד לקבל שכר רב מן השמים על הכנסת האורחים.
פעם הגיע הרב יוסף דב סולובייצ׳יק לעיירה היהודית ברנוביץ׳. הוא הלך לחפש את האכסניה שעליה סיפרו לו תושבי המקום. כשנכנס לבית, בעל הבית לא זיהה אותו. באותה שעה היה עסוק בהכנות לקבלת אורח נכבד — הרבי מקוידנוב, ולכן השיחה הייתה קצרה מאוד: ״מצא לך בעצמך מקום היכן שתוכל״, אמר בעל הבית והמשיך לסדר את הבית. לפתע הופיע הרבי מקוידנוב בפתח, וכשראה את הרב יוסף, ניגש אליו מיד. פניו הביעו התפעלות ויראת כבוד, והוא חלק כבוד מיוחד לרב סולובייצ׳יק. בעל הבית הבין מיהו האורח שהגיע אליו והתבייש מאוד. הוא החליט לרכך את המצב: ניגש לרב סולובייצ׳יק, החל לדבר אליו בכבוד רב והציע לו חדר נאה ומרווח. ״כעת אני מבין מדוע אנו לומדים את מצוות הכנסת האורחים דווקא מאברהם אבינו,״ אמר הרב יוסף דב, ״אף שגם לוט הכניס אורחים תוך סיכון חייו. העניין הוא שאברהם אבינו קיבל בשמחה אפילו אורחים שנראו כעובדי עבודה זרה או כבני מעמד נמוך. ואילו לוט ידע מלכתחילה שבאו אליו מלאכים, ואילו היינו מביאים אותו כדוגמה, היה אפשר לחשוב שיש להעניק אירוח מיוחד רק למלאכים ולצדיקים גדולים, ולא לאנשים פשוטים״.
יש מצווה מיוחדת לערוך סעודה בימי חג.
הרמב״ם כותב שאם אדם סוגר את הדלת ונהנה מסעודת החג רק עם בני ביתו (מבלי לאפשר לעניים להיכנס ולבקש אוכל), נחשב הדבר שאינו מקיים את המצווה, אלא רק ממלא את כרסו. לכן בחגים יש להזמין עניים לסעודה, או לפחות לדאוג שיהיה להם כל הדרוש לחג.