הרב שמחה כהן
צורך נוסף הקושר בין בעל ואישה, ושהגבר זקוק לו מאוד, הוא ״הכרת תודה״ מצידה:
שתודה לו על כל מה שהוא עושה למענה, אפילו על דברים קטנים. הבה ננסה להבין מה מתרחש בנפשו של הבעל ולמה הוא זקוק לכך אפילו יותר מאשתו.
אחת התכונות החשובות ביותר שכל אדם צריך לפתח בעצמו היא תחושת הכרת תודה כלפי כל מי שהיטיב עימו בדרך כלשהי — הבורא, אדם, בעל חיים ואפילו הטבע הדומם. במסגרת הנישואים, הכרת התודה מסייעת להתגבר על הקשיים הטבעיים המתעוררים ביחסים בין כל שני אנשים, ועל אחת כמה וכמה בין בעל ואישה.
במילה ״תודה״ טמונות שתי משמעויות.
הראשונה היא שהמקבל הבחין בדבר שניתן לו או במעשה שנעשה למענו. השנייה היא הצהרתו של המודה שהנותן עשה יותר מכפי שהיה חייב.
על רקע שתי המשמעויות השונות האלה נוכל להבחין בהבדל נוסף בין בעל ואישה. בדרך כלל, האישה מבינה את הכרת התודה של בעלה בהתאם למשמעות הראשונה: בעלי הבחין במה שעשיתי. לדוגמה, היא מקבלת תחושה כזאת כשעונים לשאלתה: ״נו, איך המרק? קצת מלוח מדי, לא?״. אין זו רק ציפייה לשבח, אלא בעיקר: ״שמת לב למה שהגשתי לך?״. ואילו הבעל, כשאשתו מודה לו, מתמקד דווקא במשמעות השנייה: היא אומרת שעשיתי יותר מכפי שהייתי חייב.
הבה ננסה להבהיר את העניין. אחד מצרכיו של הגבר הקושרים אותו לאשתו הוא ציפייתו שאשתו תודה לו על כל פעולה שהוא עושה בבית, ותעריך מאוד את כל מה שהוא עושה למענה.
הבעת תודה משפיעה על רגשותיו של הבעל בכמה מישורים.
בראש ובראשונה, בכך מתמלא הצורך שלו לשמוע ממנה שטוב לה ושהיא נהנית ממה שהוא עושה למענה. לכן, כשהיא מודה לו, הוא חש שטוב לה: הרי אומרים ״תודה״ כשמקבלים דברים טובים ונעימים.
שנית, באמירת ״תודה״ היא מזינה את האגו הגברי שלו, משום שהוא מפרש זאת כ״דווקא אתה יכול לספק את צרכיי ולהגן עליי״. בעל ששומע לעיתים קרובות אמירות כאלה מאשתו מפתח כלפיה קשר רגשי עמוק.
בנוסף, מאחר שבדרך כלל אומרים ״תודה״ למי שעשה משהו בהתנדבות, מרצונו החופשי, ולא למי שהיה חייב לעשות זאת, הבעל רואה בהכרת התודה של אשתו אישור מצידה לכך שהוא אכן ״מתנדב״: עושה למענה יותר מכפי שהוא חייב. דווקא לתחושה הזאת הוא זקוק מאוד.
גם האישה מצפה מבעלה לגילויי הכרת תודה, אבל היא מבינה אותם באופן שונה לחלוטין.
האישה אינה זקוקה להכרה בכך שהיא עושה יותר מכפי שהיא חייבת. היא רוצה לשמוע מבעלה שהוא מכיר בכך שהוא רואה את מה שעשתה ושם לב אליו. זו בדיוק התחושה שהיא מנסה לקבל כשהיא חוקרת את בעלה במהלך ארוחת הצהריים: ״נו, איך האוכל? המרק לא מלוח מדי?״ מטרת השאלות האלה היא לזכות בתגובה שתעיד שהוא רואה את המאמצים שהשקיעה בהכנת ארוחת הצהריים ושם לב אליהם, ומכיר ביכולתה להכין אוכל טעים.
בניגוד לבעל, האישה רואה בכל מה שהיא עושה למען המשפחה מילוי חובה ודבר מובן מאליו. ומי שמחויב אינו מצפה שיודו לו על מילוי חובתו. הוא מצפה שישימו לב לעצם הביצוע ולאיכותו.
מחסום רגשי: איני יכולה לומר ״תודה״
למרות הצורך של הבעל לשמוע מאשתו מילות תודה בכלל, ועל כל פעולה שלו בפרט, האישה אינה מרבה להודות לו. בו בזמן, היא אינה חוסכת במילים כדי להודות בחום לחברה או לשכנה שעשתה למענה טובה קטנה כלשהי.
אם נהרהר מעט במה שאמרנו לעיל, נוכל להבין מדוע לעיתים קרובות קשה לאישה להביע את תודתה לבעלה, בעוד שלאחרים היא מודה בלי שום קושי. כפי שכבר אמרנו, האישה רואה בכל מה שהיא עושה למען המשפחה חובה מובנת מאליה, ואינה מצפה להכרת תודה על עצם מילוי החובה. באותה מידה, האישה מצפה שגם בעלה יראה במאמציו למען הבית חובה, מפני שגישה כזאת תשקף את הקשר שלו אליה ולמשפחה. לכן, להודות לבעלה פירושו בעיניה להכיר במאמציו בחזית המשפחתית כטובה מרצונו החופשי, ולא כחלקו המחייב כשותף בחיי המשפחה. הרי ״תודה״ אומרים לאדם זר שעושה משהו בשבילך בלי להיות חייב — כטובה בין חברים או שכנים. בתוכה, האישה אינה מסכימה עם תפיסתו של בעלה את עצמו כ״מתנדב״, ואין בכוונתה לחזק אותה.