הלכות הפרשת חלה מן העיסה

«ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה; כתרומת גורן כן תרימו אותה. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם» (במדבר, 15:20-21).

הקדמה

מצוות הפרשת חלה היא הציווי להפריש חתיכה קטנה מעיסה השייכת ליהודי והעשויה מאחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. חתיכה זו נקראת חלה. על פי ההלכה יש לתת את החלה לכהן (משרת בקודש), ורק לכהן מותר לאכול את הלחם שנאפה ממנה, בתנאי שגם הוא וגם החלה טהורים. כך נהגו היהודים בזמנים שבהם נשמרו דיני הטהרה. בימינו, כשאין אפשרות כזו וכולנו, ובכלל זה הכהנים, טמאים, שורפים את החלה. אסור לאכול עיסה שלא הופרשה ממנה חלה, וכן כל מאכל שנעשה ממנה (לא רק לחם, אלא גם עוגיות ועוגות).

1. על מי מוטלת החובה להפריש חלה?

כל יהודי חייב במצוות הפרשת חלה מן העיסה, אך האחריות העיקרית לקיומה מוטלת על האישה — בעלת הבית. אם אין לאישה אפשרות לקיים את המצווה, כל אדם בוגר יכול להפריש את החלה בשליחותה. הפרשת חלה בידי ילד אינה תקפה.

2. מאיזו כמות עיסה מפרישים חלה?

החובה לברך על הפרשת חלה מן העיסה ולבצע את ההפרשה תלויה בכמה תנאים.

א. מברכים על הפרשת חלה אם מתקיימים כל התנאים הבאים:

· העיסה הוכנה מ־2,250 ק"ג קמח או יותר[1]. · העיסה נילושה במים, בשמן זית, בדבש דבורים, בחלב או ביין. · כל העיסה או חלק ממנה ייאפו בתנור או במחבת ללא הוספת נוזלים.

ב. מפרישים חלה ללא ברכה במקרים הבאים:

· ללישת העיסה השתמשו ביותר מ־1,200 ק"ג קמח, אך בפחות מ־2,250 ק"ג[1]. · העיסה נילושה ללא שימוש במים, בשמן זית, בדבש דבורים, בחלב או ביין.

ג. אין מפרישים חלה במקרים הבאים:

· ללישת העיסה השתמשו בפחות מ־1,200 ק"ג קמח. · העיסה כולה הוכנה רק לבישול או לטיגון בשמן עמוק (למשל, להכנת כיסונים או סופגניות). יש המפרישים חלה גם במקרה זה, אך ללא ברכה.

כאשר חלק מהעיסה (אפילו מיעוטה) נאפה או טוגן במחבת, יש להפריש חלה מכל העיסה. אם מתקיימים התנאים המנויים בסעיף א, יש לברך על הפרשת החלה.

3. מתי מפרישים חלה?

מעיסה עבה מפרישים חלה לפני האפייה, ומבלילה דלילה — לאחריה. אם לא הופרשה חלה מעיסה עבה לפני האפייה, יש לעשות זאת לאחר האפייה.

אסור להפריש חלה בשבת. אם שכחו להפריש חלה לפני שבת, משאירים חלק מן המאפים (גדול מעט מן החלק שרגילים להפריש — ראו סעיף 4) עד מוצאי שבת, ואז מפרישים ממנו חלה. את השאר אפשר לאכול בשבת. אולם דין זה חל רק על עיסה שנילושה מחוץ לארץ ישראל.

אם העיסה הוכנה בארץ ישראל ולא הופרשה ממנה חלה לפני שבת, אסור לאכול בשבת את המאפים שנאפו ממנה, ויש להפריש את החלה לאחר השבת.

דין זה תקף גם ביום טוב, אם העיסה נילושה עוד ביום חול. אולם אם העיסה נילושה בחג, מפרישים ממנה חלה באותו יום (גם בארץ ישראל), אך שורפים את החלה שהופרשה במוצאי יום טוב (ראו סעיף 4).

4. כיצד מפרישים חלה?

חתיכת העיסה שמפרישים לחלה צריכה להיות בגודל של כחצי ביצה. במקרים שבהם יש לברך (ראו סעיף 2), אומרים כך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה.

לאחר מכן אומרים: «הרי זו חלה» — ולאחר שמפרישים את החלה, שורפים אותה או עוטפים אותה היטב ומשליכים לפח האשפה.

5. צירוף כמה עיסות

כאשר יש כמה עיסות (או מאפים) מאותו סוג, וכמות הקמח שבהן מגיעה לשיעור הדרוש להפרשת חלה רק בצירוף כולן, יש לצרף אותן. לשם כך מניחים את כל העיסות (או את כל המאפים — ראו סעיף 3) בכלי אחד, או, למשל, על מפה ומכסים אותם באותה מפה, ומפרישים חלה בברכה.

במקרה כזה, אם העיסות או המאפים, שכמות הקמח בכל אחד מהם בפני עצמו אינה מגיעה לשיעור הדרוש להפרשת חלה, עשויים מסוגי בצק שונים, יש להתייעץ עם רב.

6. החלה נפלה לתוך העיסה

אם לאחר ההפרשה נפלה החלה לתוך העיסה והתערבבה בה, יש לפנות לרב לייעוץ.

[1] יש המברכים על הפרשת חלה מעיסה העשויה מ־1,666 ק"ג קמח ומעלה.