הרב מנדל אגרנוביץ
איסור החזרה לאש. מושגים והגדרות כלליים
אנו מתחילים לעסוק בנושא חדש הקשור לאיסור בישול בשבת – איסור החזרה לאש.
כבר כתבנו ונתנו הגדרה שנוסחה כך: אסור להחזיר לאש (להניח שוב על הכיריים) אוכל שהוסר מהאש בשבת. איסור זה אינו חל אם מתקיימים חמשת התנאים הבאים:
1. האוכל מבושל כל צורכו.
2. לאש שאליה את רוצה להחזיר את האוכל יש דין ״קטומה״. במציאות שלנו מדובר בבלעך או בפלטה (נזכיר שלדעת הרב אלישיב, זכרו לברכה, יש לכסות את הפלטה בנייר אלומיניום), ובמציאות של חכמי התלמוד – בגחלים שכוסו באפר.
3. הסיר עם האוכל נמצא בידו של מי שהסיר אותו מהאש.
4. לא הניחו אותו על הקרקע.
5. מי שהסיר את הסיר התכוון בשעת ההסרה להחזירו לאש.
כעת נסביר מהם התנאים האלה, מה משמעותם ומה מקורם.
נתחיל במקורות. התלמוד (שבת, 36 ע״ב) אומר: אפשר להסיר סיר מהאש ולהחזירו לאש. מדובר בתנור הנקרא ״כירה״. כתבנו שמבנהו דומה לסיר חרס הפוך, שבתחתיתו נעשו שני פתחים כדי להניח עליו סירים או להכניסם לתוכו.
באיור אנו רואים החזרה על גבי הכירה, אך ברור שכאשר קוטר הסיר קטן, הוא יכול להיות שקוע בתוכה.
התלמוד מסייג ואומר שמותר להחזיר רק על גבי הכירה, אך לא לתוכה, משום שבתוכה הפעולה דומה מדי לדרך הרגילה שבה מבשלים בימות החול. הטמפרטורה שם גבוהה הרבה יותר, ולכן החזרת האוכל לשם יוצרת רושם שהאדם מבשל בשבת. כבר כתבנו, ונחזור על כך, שיש כאן שני היבטים:
1. מי שרואה את הפעולה חושב שהאדם האחר מבשל בשבת.
2. האדם עצמו חדל להבחין בין פעולת ההחזרה לבין בישול, ועלול לבשל בטעות בשבת.
הגענו לשאלה: במה בעצם נעוץ האיסור להחזיר על האש?
ההגדרה העיקרית והמקובלת של האיסור היא של הרשב״א, אך ה״משנה ברורה״ מזכיר בהפניות גם את דעת רבנו תם (״משנה ברורה״, סימן 253, סעיף 1, סעיף קטן 37, הערה 37, וכן סעיף 2, סעיפים קטנים 52-58). ובכן, הרשב״א והר״ן סברו שהאיסור להחזיר על האש נובע מכך שההחזרה נראית כבישול. ואילו רבנו תם (הרב יעקב בן מאיר, ראש אסכולת בעלי התוספות ונכדו של רש״י), בספרו ״ספר הישר״ ובפירוש התוספות בדף 38 ע״ב, אומר שאסור להחזיר מחשש לחיתוי גחלים. רבנו תם הסביר שהחשש נובע מכך שאם אדם הסיר את האוכל מן האש וכעת רוצה להחזירו עליה, הרי מאחר שהאוכל כבר התקרר מעט, יש צורך ממשי לחממו, ולכן ייתכן שהאדם יחתה בגחלים. וכל זאת אף שהסיר היה על האש בהתאם לכל דיני ההשהיה. ובכל זאת, משום שהאוכל התקרר, מתעורר חשש חדש לחיתוי גחלים, שכן הסיר התקרר לאחר שהוסר מן האש.
את הדין שלפיו אסור להחזיר לתוך הכירה אפשר להסביר, לפי רבנו תם, כך: כשמחזירים לתוכה אי אפשר למנוע מגע בין הסיר לגחלים, והדבר גורם לשתי בעיות:
1. המגע גורם לגחלים להיכבות ולהתלקח.
2. במגע זה עוברים על איסור הטמנה בדברים המוסיפים הבל.
כבר כתבנו שבתנור רוסי אין איסור להחזיר לתוכו, שכן כל מבנהו מיועד להנחת האוכל דווקא בתוך התנור. כל המפרשים סברו שבכל מקום שאין הבדל עקרוני בין דרך ההנחה על גבי התנור לבין ההנחה בתוכו, איסור זה אינו חל. לכן מותר להחזיר גם לתנור אפייה וגם על כיריים גז, בתנאי שיתקיימו חמשת התנאים שהוזכרו לעיל. כלומר, כשמדובר בתנור אפייה, חייבת להיות קופסת מתכת המכסה את גופי החימום העליונים, או לוח המכסה את גופי החימום התחתונים או את מקור הלהבה. ובכך מתקיים רק תנאי אחד — החזרה על אש מכוסה — ויש עוד ארבעה תנאים. נבחן אותם בפירוט בגיליון הבא, ובינתיים — המסקנות המעשיות:
1. אוכל שהוסר מן האש בשבת, וכל שכן אוכל שלא היה על האש בשבת — אסור להחזירו על האש (״אורחות שבת״, פרק 2, סעיף 35).
2. אם מתקיימים חמשת התנאים, מותר להחזיר (הפרטים — בהמשך).
3. כיצד לחמם אוכל שלא היה על האש — זה נושא למאמר נפרד.
4. אם מתקיימים כל התנאים, מותר להחזיר גם על כיריים גז וגם לתנור חשמלי או לתנור אפייה (״אורחות שבת״ בשם הרב משה פיינשטיין, פרק 2, הערה 88). אם אין התקן מיוחד, אסור להחזיר לתנור אפייה, שכן האש שלו אינה מכוסה (שם, סעיף 53).