הלכות שבת - הטמנה מלאה וחלקית

הגדרה ומושגי יסוד

אנו מתחילים בנושא האחרון הקשור לבישול – איסור הטמנת אוכל.

נגדיר מהי הטמנה: לעטוף סיר ובו אוכל, או את האוכל עצמו, כדי לשמור על חומו או להוסיף לו חום.

התלמוד (שבת, 34 ע״ב) מבחין בשני מרכיבים נפרדים של איסור זה, ולכל אחד מהם טעם והסבר משלו.

1) איסור להטמין אוכל באופן שמוסיף חום במהלך השבת. כלומר: אסור לעטוף סיר בכל חומר הפולט חום, מכל סוג שהוא. למשל, חול לוהט, פחמה או גפת זיתים נרקבת – כל אלה אסורים. איסור זה חל הן ביום שישי והן בשבת. טעמו הוא שצורת הטמנה זו עלולה להביא למחשבה שכשם שאפשר לקבור אוכל בחול חם, כך אפשר לקבור אותו גם בחול או באדמה שמעורבות בהם גחלים לוחשות. ובעצם, מה ההבדל? ובגחלים כבר אפשר גם לחתות, וזה כבר איסור מן התורה. לכן גזרו חכמינו לאסור את כל צורת החימום ושמירת החום הזאת (באמצעות הוספת חום, אפילו בכמויות קטנות). ומכיוון שאין הבדל, והחום מתווסף גם בשבת עצמה, אסור להעמיד מערכת כזאת אפילו לפני שבת ולהשאירה לשבת. הדמיון למערכת של «חול עם גחלים» נשאר בכל מקרה, וטעם הגזרה עומד בעינו.

2) איסור להטמין אוכל גם כאשר החום רק נשמר. כלומר, אסור אפילו לעטוף סיר בשמיכות או במגבות. אבל דרך זו אסורה רק בשבת עצמה. לפני שבת מותר להקיף סיר בשמיכות או בכריות ולהשאירו כך – ללא תוספת חום. מעניין שהתלמוד מבחין בין חול יבש, שהוא חומר שאינו מוסיף חום, לבין חול רטוב, שמוסיף חום, והדבר נכון גם לגבי צמר. יש סוגים של צמר יבש המספקים רק בידוד תרמי, אך יש סוגים שבגלל הלחות והריקבון פולטים חום נוסף. לכן החול משויך בתלמוד לעיתים לסוגי חומרים שונים. לפעמים – לחומרים שאסור להטמין בהם רק בשבת עצמה, ולפעמים גם לפני שבת.

הטעמים המתוארים בתלמוד לאיסור השני הם אלה. כדי להשיג מערכת בידוד תרמי, צריך לחמם את האוכל עד למקסימום, להרתיחו, כדי שתהליך ההתקררות שלו יימשך זמן רב ככל האפשר. ולכן בשבת אדם עלול לחמם את האוכל לפני שיטמין אותו, ולעבור על איסור הבערה (בחתייה בגחלים), או על איסור בישול (אם יניח על האש אוכל שהתקרר) [בכך נחלקו רש״י והרשב״א; ראו במאמר המבוא שלנו לכל איסורי חכמים, וכן במאמר על בישול אחר בישול בנוזלים; שם ניתחנו בהרחבה קטעים אלה מן התלמוד]. מכיוון שהחשש העיקרי באיסור זה קשור לרגע ההטמנה עצמו, אם השארנו את האוכל עטוף בשמיכות לפני שבת, הדבר מותר.

אגב, מי שאינם רוצים להשאיר פלטה או בלעך בשבתות הקיץ החמות, אך גם אינם רוצים לאכול אוכל קר בבוקר, יכולים להטמין פירה או מאכל אחר לפני שבת, וכך לפתור את בעיית מקור החום המיותר בבית. רק הקפידו לעטוף את האוכל בשמיכות כשהוא לוהט ממש, ואל תחסכו בשכבות, כדי שעד הבוקר האוכל לא יתקלקל ולא יחמיץ.

ערכו כמה ניסיונות לפני שבת, כדי שלא תישארו בשבת בלי אוכל. בפעם הראשונה אפשר גם להשאיר אוכל גם על הבלעך וגם בתוך שמיכות ולבדוק מה מתקבל.

חשוב להבין: מה פירוש ״להטמין סיר״? האם הכוונה לעטוף אותו מכל הצדדים ומלמעלה, או שאפילו הטמנה חלקית אסורה? ומה נאמר על השיטה הרגילה: להניח על האש ולהניח מגבת על המכסה כדי לשמור על החום. האם גם זו הטמנה או לא?

בנושא זה נחלקו הראשונים: בעלי התוספות (רבנו תם ואחרים), וכן הרמב״ן, סברו שהטמנה חלקית אינה אסורה, ואילו הרשב״א ורבנו יונה סברו שגם היא נכללת באיסור חכמים. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בפסיקת ההלכה. רבי יוסף קארו סבר שיש לפסוק כדעת הרשב״א, ואילו הרמ״א נטה לפסוק על סמך דעת בעלי התוספות ואחרים. מכאן שבעניין זה ההלכה הייתה אמורה להיות תלויה במוצא: ליהודים ספרדים אסור להטמין חלקית, וליהודים אשכנזים מותר. אולם החזון איש סבר בעניין זה כדעת הרב קארו, ולכן גם בקרב יהודים אשכנזים יש מקום להחמיר.

נקודה נוספת: האם הכנסת סיר לתנור נחשבת להטמנה? כלומר, החום מגיע מכל הצדדים, אך אין כלל כיסוי. על כך יכולים קוראינו להקשות: הרי כתבנו על דרכים המותרות על פי ההלכה לשימוש בתנור בשבת. אם כן, מה הספק שלנו? נשיב שאנו פשוט רוצים להבחין בבירור בין איסור הטמנה לבין מקרים אחרים. השולחן ערוך מבחין בבירור בין המושגים ״הטמנה״ ו״שהייה״ על האש (257, 8). הגדרתו של הרב קארו להטמנה: בכל פעם שדופנות הסיר נוגעות בגחלים ובשמיכות או בחומרים אחרים המשמשים להטמנה, זו הטמנה. אם דבר אינו נוגע בדופנות הסיר, זו רק שהייה על האש. ה״משנה ברורה״ (שם, ס״ק 45) מעיר שהשולחן ערוך רואה במגע חלקי עם גחלים הטמנה, בהתאם לעמדתו העקבית שעליה כתבנו לעיל, ולפיה הטמנה חלקית אסורה. לדעת הרמ״א, רק הטמנה מלאה של הדופנות נכללת באיסור ההטמנה של חכמים. עם זאת, יש לציין שאם הסיר עומד על גחלים, ובוודאי אם פיזרו אותן סביב דופנותיו, מתעוררת בעיה נוספת. הרי הגחלים זזות בעת הוצאת הסיר מתוכן. מה עושים? הרמ״א וה״משנה ברורה״ (253, 51) מציעים להיעזר במקרה זה בנוכרי, אך במציאות שלנו זו דרך שכמעט אינה קיימת, ואנו מביאים אותה רק לשם המחשה.

חכמים לא אסרו להטמין אוכל קר בחומרים שאינם מוסיפים חום.

מסקנות מעשיות:

אסור להטמין בשבת סיר ובו אוכל חם, בכל דרך שהיא. מותר להטמין אוכל קר רק בחומרים המבודדים חום, ולא בחומרים שהם מקור לחום.

אסור להטמין אוכל, אפילו לפני שבת, בכל חומר הפולט חום.

מותר להניח סיר על בלעך או על פלטה ולכסותו חלקית במגבת, כך שחלק מהסיר יישאר גלוי. לדעת החזון איש אסור לעשות זאת. מנהג קהילות אשכנז להקל בעניין זה כדעת הרמ״א וה״משנה ברורה״ (״ארחות שבת״ 2, 78, 135-137).

״חלקית״ פירושו שחלק ניכר מהסיר אינו מכוסה בדבר. הדבר מאפשר לחום להתפזר.

אין הבדל אם השטח שנותר בלתי מכוסה נמצא למעלה או למטה.

גם אם הכיסוי החיצוני של הסיר מגיע לכל גובה האוכל שבתוכו, הדבר מותר, משום שהוא נחשב להטמנה חלקית.

מותר לכסות במגבת רק את מכסה הסיר, וגם לדעת החזון איש אין זו הטמנה.

הכנסת סיר לתנור לפני שבת אינה הטמנה, משום שחכמים אסרו רק את כיסוי פני הסיר, אך לא את הגעת החום מכל הצדדים (״ארחות שבת״ 2, 78-81, ובהערות לסעיפים אלה).