הרב מנדל אגרנוביץ
הגענו לנושא המרכזי הקשור לאיסור בישול: חימום מאכלים בשבת.
בכל פעם שאנחנו רוצים לחמם דבר מה, מדובר במאכל שכבר מוכן וכעת התקרר (אם המאכל לא היה מבושל כל צורכו לפני שבת והוסר מהאש, אי אפשר להשלים את בישולו בשום דרך – ראו את המאמר הקודם שלנו). אנחנו רוצים לחמם אותו, וצריך לברר אם חימום מאכל מוכן נחשב לבישול או לא. כלומר, האם ייתכן «בישול אחר בישול»?
בתלמוד נידונה דוגמה של תרופה מאותם ימים, שהוכנה על בסיס עוף שבושל יתר על המידה, ולפי המתכון היה צריך להשאיר אותו במים חמים במשך זמן רב. ברור שהחליפו את המים, גם בשבת. כלומר, המשיכו לטפל בעוף באמצעות חום גם במהלך השבת. חשוב להביא בחשבון ש:
– המים ששימשו לכך חוממו לפני שבת;
– הסיר ובו העוף לא עמד על האש, ולכן בהחלפת המים החמים שבו לא עברו לא על איסור בישול מים ולא על איסור חכמים להחזיר לאש דבר שהוסר ממנה (נדון בהלכה זו בהמשך).
דוגמה זו היא המקור להבנתנו שכאשר המאכל כבר בושל כל צורכו, המשך הטיפול בו בחום אינו נחשב לבישול. כלומר, «אין בישול אחר בישול».
בתלמוד נאמר גם שמותר לחמם בשבת מאכל קר שבושל לפני שבת. כלומר, «אין בישול אחר בישול» גם כאשר לוקחים מאכל קר ומחממים אותו. המקור לכך הוא ההלכה הבאה: כל מאכל שהושרה במים חמים לפני שבת מותר להשרותו בהם פעם נוספת בשבת. הלכה זו מובאת בלי לפרט איזה מאכל אנחנו רוצים להשרות במים החמים – קר או חם. מכאן מסיקים חכמים שמותר לחמם גם מאכל קר.
אם נזכור שבישול הוא תהליך של עיבוד חומרים בחום, או תהליך שבו עקרת הבית מכינה מאכל מוכן (ראו את המאמר הקודם), יתברר ההיגיון שבהלכה זו: המאכל מוכן והחומר כבר עבר עיבוד, ולכן החימום אינו מוסיף דבר מהותי. אך האם תמיד אפשר לומר שחימום מאכל שהתקרר אינו משמעותי?
בנושא זה נחלקו חכמים: רש״י, בעלי התוספות, הרא״ש והטור סבורים שהדבר נכון רק למאכל יבש, ואילו נוזלים שהתקררו אסור לחמם, שכן הטמפרטורה היא אמת מידה מרכזית בהם (דמיינו מרק צח קר), והבישול התבטל במידה רבה לאחר שהנוזל התקרר. לעומתם, הרמב״ם, הרשב״א והר״ן סבורים שהכלל «אין בישול אחר בישול» חל גם על נוזלים, משום שאמות המידה של הבישול הן מוחלטות ואינן תלויות במידת החשיבות של החימום לאדם, אלא רק בשאלה אם החומר עבר עיבוד בחום או לא.
יש לציין שנקודת המוצא של רש״י היא קטע ממסכת שבת (דף 34 ע״א), שבו נאמר על תבשיל שכבר מוכן שיש חשש שיניחו אותו וירתיחו אותו בשבת. לכאורה יש כאן סתירה לקטע אחר בדף 145 ע״ב, שהבאנו לעיל: שם נאמר שאין בישול אחר בישול. ואילו כאן נאמר שיש חשש שירתיחו בשבת תבשיל שכבר מוכן. כיצד מיישבים זאת?
התשובה פשוטה: בדף 145 ע״ב מדובר במאכל יבש, ובדף 34 ע״א – במאכל נוזלי. על כך מבוסס האמור לעיל. הרשב״א ומפרשים אחרים הסבירו שהחשש להרתחה אינו קשור לחשש לבשל תבשיל שכבר בושל. הוא קשור לכך שלשם כך תודלק אש, והאיסור שיעברו עליו לא יהיה איסור בישול אלא איסור הבערה.
מחלוקת זו באה לידי ביטוי בדעותיהם של הרב יוסף קארו («שולחן ערוך») והרב משה איסרליש (הרמ״א). ה«שולחן ערוך» פסק כדעת רש״י, ואילו דעת הרמ״א עוררה פולמוס סוער בשל ניסוחה, שהביע רק אי הסכמה עם דעתו של הרב קארו וקבע שמותר לחמם גם מאכל שהתקרר לטמפרטורה הנמוכה מ«יד סולדת בו», אך לא התקרר לגמרי, ועדיין נחשב בעיני בני אדם לחמים (חם). לפיכך, לדעת הרמ״א אסור לחמם מאכל נוזלי שהתקרר.
בין החכמים התעוררה השאלה הבאה: כיצד להסביר את דברי הרמ״א? בעלי הספרים «מגן אברהם» ו«פרי מגדים» סברו שאם המאכל התקרר לגמרי, הרמ״א מסכים עם בעל ה«שולחן ערוך» שיש איסור מן התורה לחממו. ואילו החזון איש והרב משה פיינשטיין סברו שהרמ״א קיבל את דעות הרמב״ם, הרשב״א והר״ן, והאיסור לחמם מאכל שהתקרר לגמרי הוא רק חומרא. וזוהי פשרה עם בעל הספר «שולחן ערוך».
מכל מקום, לכל הדעות ברור שאסור לחמם מאכל נוזלי שהתקרר לגמרי – לדעת «מגן אברהם», זהו איסור מן התורה [וכך עולה גם מן ה«משנה ברורה» (סימן 257, סעיף 5, ס״ק 28)]. לדעת החזון איש והרב משה פיינשטיין הדבר אסור לכל הפחות בגלל המנהג המקובל לחמם רק מאכל שטרם התקרר לגמרי.
מסקנות מעשיות:
– מותר לחמם מאכל יבש בשבת [לא על האש, ואף לא על אש מכוסה (ראו את ההערה בסוף המאמר)];
– לדעת «שולחן ערוך», מותר לחמם מאכל נוזלי אם לא התקרר אל מתחת ל45 מעלות. ולדעת הרמ״א – אם האדם עדיין מרגיש שהוא חמים (פסקו של הרב משה פיינשטיין, «אגרות משה», אורח חיים, סימן 74, סעיף 34) [כאן חשוב לציין את הדברים הבאים: לדעת הרב פיינשטיין, הגבול העליון של המושג «יד סולדת בו» הוא 71° (ולא 80°, כפי שנכתב בטעות בגיליון הקודם), ולכן לדעת «שולחן ערוך» אסור לחמם מאכל נוזלי שהתקרר אל מתחת לטמפרטורה זו; הדברים נוגעים לכל מי שאינם נוהגים כדעת הרמ״א];
– אסור לחמם מאכל נוזלי שהתקרר לגמרי.
למה הכוונה כשמדברים על מאכל יבש?
למשל, שניצל, קציצה או תפוח אדמה מבושל, כלומר תבשיל בלי נוזלים או רוטב, גם אם הוא רטוב למגע (למשל, תפוח אדמה לאחר שהוצא מן המים שבהם בושל; ראו «משנה ברורה», סימן 318, ס״ק 32).
אפילו תבשיל שהמרכיב העיקרי בו «יבש», ורק חלק קטן ממנו הוא רוטב או נוזלי התבשיל, אסור לחמם בשבת (למשל, צלי).
ומה אם צריך לחמם רק את הבשר שבצלי?
במקרה זה מתעוררות שתי שאלות נוספות.
1. הוצאת הבשר מן הרוטב או מנוזלי התבשיל לצורך חימומו היא ברירת אוכל (הבשר) מתוך פסולת (נוזלי התבשיל, מכיוון שאסור לחממם) [«אורחות שבת», פרק 3, סעיף 31]. לכאורה אין זה שימוש מיידי לאחר הברירה. פעולה זו מותרת לדעת «משנה ברורה» והרב שלמה זלמן אויערבך («אורחות שבת», פרק 3, סעיף 56, הערה 55). לדעת החזון איש הדבר אסור אם מרגע ה«ברירה» ועד אכילת המאכל לאחר חימומו תחלוף יותר מחצי שעה (תשובה במכתב לרב א׳ דושינסקי) [נרחיב על כך במאמרים הבאים].
2. שיירים מועטים של נוזלי התבשיל או של שומן, שאי אפשר להפרידם, הופכים לנוזל בעת החימום. ב«משנה ברורה» כותב החפץ חיים שאם הם נשארים ניכרים לאחר החימום, אסור לחמם מאכל כזה. ואילו אם הם נספגים, הדבר מותר.
לכן אפשר להציע את העצה הבאה: אם יש לכן עוף עם מעט שומן קרוש, הניחו אותו לחימום יחד עם אורז או תוספת יבשה אחרת. כך השומן או נוזלי התבשיל ייספגו בהם, והבעיה תיפתר.
הערה מעשית חשובה:
את כל האמור לעיל אפשר לעשות רק אם אין בכך עבירה על איסורי חכמים:
1. האיסור לחמם מאכלים על האש;
2. האיסור להחזיר לאש דבר שהוסר ממנה בשבת.
מתעוררת השאלה: הרי זה עתה דנו כיצד לחמם אוכל בשבת? מהו אפוא איסור חכמים? הכוונה היא שאסור להניח על האש לחימום אפילו מאכל יבש, מפני שהדבר «נראה כבישול». לכן גזרו חכמינו שאין לחמם אוכל באותה הדרך שבה עושים זאת בימות החול.
יש שתי דרכים מקובלות לחימום אוכל בשבת:
1. להניח כלי ובו אוכל על סיר שעומד על האש עוד מיום שישי, כ«קומה שנייה». הדבר מותר לכל הדעות, משום שאיש אינו מחמם בדרך זו בימות החול.
2. להניח כלי ובו אוכל על סיר ריק והפוך או על צלחת, המונחים על פלטת שבת או על לוח מתכת המכסה את האש (בלעך). כך נהוג בבתים רבים, והדבר מותר לדעת הרב שלמה זלמן אויערבך והרב שמואל ואזנר («אורחות שבת», פרק 2, סעיף 66, הערה 113). לדעת החזון איש (סימן 37, ס״ק 9) דרך זו אסורה. הנימוק המפורט יובא במאמרים הבאים.