הרב מנדל אגרנוביץ
שלום, קוראים יקרים!
היום נדון בנושא מעשי מאוד: כיצד להמליח אוכל בשבת?
נפרט את השאלה:
האם מותר להמליח מרק או צ'ולנט כשהם:
1) עדיין על האש,
2) הוסרו מן האש, אך עדיין נמצאים בסיר (כלי ראשון),
3) בקערת הגשה למרק (כלי שני),
4) בצלחת (כלי שלישי או, לעיתים, כלי שני – ראו את המאמר בגיליון 35)?
הקטע מן התלמוד שהובא במאמרים הקודמים דן גם בנושא הזה. ובכן, מסכת שבת (42 ע״ב): «אמר אביי: למדו בישיבתו של רבי חייא: “מלח אינו דומה לתבלינים, ואפילו בכלי שני הוא מתבשל (יכול להתבשל)”. יש חכמים שאמרו אחרת (מן החכמים בתקופת התלמוד שדנו בנושא הזה, ודבריהם הובאו בידי עורכי התלמוד ומסדריו, רב אשי ורבינא): אמר אביי: למדו בישיבתו של רבי חייא: “מלח אינו דומה לתבלינים, ואפילו בכלי ראשון אינו מתבשל (אינו יכול להתבשל)”, והדבר נתמך בדברי רב נחמן: “מלח דורש בישול כמו בשר שור”». עד כאן הציטוט בתרגומנו.
ננתח בקצרה את הדברים. לפנינו מחלוקת בין שתי קבוצות חכמים שמסרו לנו את דעת אביי, שמסר לנו בתורו אחת מן המסקנות שאליהן הגיעו תלמידי ישיבתו של רבי חייא ומוריה.
1) לפי הדעה הראשונה, מלח הוא מן המוצרים «קלי הבישול», והוא מתבשל אפילו בכלי שני.
2) לפי הדעה השנייה, מלח מתבשל רק על האש, כמו חתיכת בשר שור קשה.
3) הדעה השנייה נתמכת בראיה בשם רב נחמן, שנחשב לאחד הדיינים הבקיאים ובעלי הסמכות הגדולים ביותר בכל עם ישראל.
על סמך הטיעון האחרון, כלומר – משום שהדעה הראשונה מנוגדת לדעתו הידועה בבירור של רב נחמן, ואילו השנייה תואמת אותה, הסיקו בעלי התוספות שיש לפסוק את ההלכה (הדין) לפי הדעה השנייה, כלומר:
1) מלח יכול להתבשל רק בכלי ראשון העומד על האש.
2) מלח אינו מתבשל בכלי ראשון שהוסר מן האש, ומובן שגם לא בכלי שני ולא בכלי שלישי.
דעה זו היא העיקרית, אך מי שיחמיר בהתאם לדעה הראשונה, תבוא עליו ברכה. אגב, רבים מאיתנו נוסעים למרחקים אל רבנים גדולים וצדיקים, וכאן בעלי התוספות נותנים לנו «ברכה»! איננו ממליצים לזלזל בה, שכן אנשים אלה היו כמלאכים חיים, וכל סודות התורה היו גלויים לפניהם. רבים מהם קידשו את שם הבורא בימי מסעי הצלב. חשבו על כך.
אם כן, מה פירוש הדבר? שלא להכניס מלח אפילו לכלי שני כל עוד הוא חם. להלכה למעשה מביא השולחן ערוך את הדעה השנייה, ואילו הרב משה איסרליש (הרמ״א) אומר שהמחמיר יזכה לברכה.
כל האמור לעיל מתייחס למלח סלעים, ולא למלח שולחן, כלומר, לסלעי מלח שנאספו ונכתשו ללא התגבשות ואידוי.
אשר למלח שולחן, לפי המשנה ברורה מותר להכניסו לכלי ראשון שהוסר מן האש, והחפץ חיים עצמו אומר שאפשר להחמיר, משום שלפי דעות אחרות יש למלח שולחן מעמד שונה לגמרי.
נעבור למסקנות המעשיות.
מלח שלא עבר עיבוד:
1. אסור להמליח בו את האוכל שבסיר העומד על האש. אם המליחו בשוגג (כלומר, בלי לדעת שבכך עוברים על ההלכה), אז:
א) אם האוכל היה מומלח חלקית לפני שבת, ובעיקרון ראוי לאכילה, מותר להשתמש בו, אבל:
ב) אם זו ההמלחה הראשונה, אסור להשתמש באוכל הזה עד סוף השבת בלי צורך מיוחד (אם בלעדיו אין סעודה ראויה, או שבעלת הבית מצטערת מאוד, המשנה ברורה, על סמך דעת הגאון מווילנה, מתיר להשתמש בו במקרה הצורך, למרות השגגה).
2. אם הסיר כבר הוסר מן האש, מותר להמליח את האוכל שבו מעיקר הדין, והמבקש להחמיר, תבוא עליו ברכה.
3. מרק שהועבר לקערת הגשה למרק מותר להמליח לפי אותו עיקרון.
4. מרק בצלחת מותר להמליח לפי כל הדעות.
5. מותר להמליח אוכל מוצק בצלחת במלח כזה, אך מכיוון שהמשנה ברורה מביא דעות שלפיהן אוכל מוצק (דבר גוש) נחשב ככלי ראשון אפילו בצלחת, יש מקום לחומרה סבירה, אך לא מחייבת.
מלח שולחן:
1. המשנה ברורה קובע (מסיק על סמך כל הדעות הקודמות, תוך התחשבות בכל פרטי השאלה) שאין להכניסו לכלי ראשון, אך זאת כחומרה ולא מעיקר הדין.
2. מותר להמליח בו בכלי שני גם אוכל נוזלי וגם אוכל מוצק.
מלח שעבר ליבון בתנורים. בנוגע לשאלה זו, המחבר והמערכת יכולים לומר שעדיף להימנע מהשימוש בו בשבת, משום שייתכן שטמפרטורת העיבוד הגבוהה מעבירה אותו ממעמד של מוצרים «קשי בישול» למעמד של מוצרים «קלי בישול», בדומה ללחם, שאסור להכניס אפילו לכלי שני. הדבר דורש בירור נוסף, ולכן בשלב זה עדיף להימנע מהשימוש בו למאכלים חמים.
סוכר – הן סוכר קנים והן סוכר סלק נחשבים למבושלים.
המצב בשוק המלח בישראל הוא כדלהלן: מלח שולחני (מלח שולחן) הוא מבושל, ומלח לבישול (בישול) עובר ליבון בתנורים. המצב במדינות חבר העמים ובמדינות הבלטיות אינו ידוע לנו. לבירור השאלה אנו ממליצים לפנות להתייעצות עם הרב פנחס גולדשמידט או הרב משה לבל (מוסקבה), או עם הרב יוסף ברודבקר (קייב).