הרב מנדל אגרנוביץ
שלום, קוראות יקרות!
אנו ממשיכים בנושא איסור הבישול בשבת, שבו התחלנו לעסוק בגיליון הקודם. נתחיל לברר את הסוגיה לפי הסדר.
תחילה, כראוי, נפנה למקור ונשאל: אם כל האיסורים נובעים מבניית המשכן (מקדש נייד), אז היכן ומה בישלו שם?
את התשובה אנו מוצאים במסכת שבת (74 ע״ב). שם נאמר שבישלו חומרי צבע מזרעים כדי לצבוע את הבדים שכיסו את המשכן.
בספר הפסיקה ״משנה תורה״ של הרמב״ם, בפרק 9 בהלכות שבת, נאמר:
״בין בישול מאכל, בין חימום מים ובין אפיית לחם – הכול עניין אחד הוא״.
איסור הבישול חל לא רק על מזון או מים, אלא גם על כל חומר אחר שתכונותיו ומאפייניו הפיזיקליים משתנים בעקבות טיפול בחום. למשל, באותו מקום מובא שהמסת מתכת, שרף או שעווה היא תולדה של איסור זה. מדוע תולדה, תשאלו בצדק? העניין הוא שהשינויים הללו אינם נשמרים – כשהחומרים מתקררים הם חוזרים למצבם המקורי, ולכאורה לא נותרת תוצאה מן הבישול. אך מכיוון שתהליך ההמסה עצמו הוא טיפול מובהק בחום, ברור שהוא נכלל בהגדרה שנתנו.
אך לאיזו אנרגיית חום הכוונה? הרי מקור החום יכול להיות אש, חשמל, השמש או תהליך פירוק של חומר כלשהו, והוא יכול להיות גם תוצאה של תגובה כימית.
בתלמוד (שבת, 39 ע״א) נאמר כי מותר לבשל באמצעות cהשמש, אך הכוונה לחום שמקורו בשמש עצמה. אסור להשתמש לצורך בישול בחפצים שהתחממו מאנרגיית השמש. נסביר זאת. בישול באמצעות אנרגיית השמש שונה לחלוטין, מבחינת הפעולה, מבישול באש; אין זו דרך הבישול המקובלת אצל בני אדם, ולכן ברור שהוא שונה ממה שאסרה התורה. בקיצור, כך איש אינו מבשל (בלי להביא בחשבון את היוצאים מן הכלל, שרק מעידים על הכלל).
כלומר, רוב הבישול בעולם נעשה באש או בתולדותיה, שהתחממו במידה כזו שהחומר מתבשל במגע איתן. למשל: על לוח מתכת לוהט או בכלי עם מים חמים.
ומה לגבי תולדות cהחמה? כאן ההסבר פשוט: כשמביטים בחומר, אי אפשר לדעת כיצד התחמם. לכן גזרו חכמינו שלא להשתמש בשום תולדות, מפני שהדבר עלול להביא לשימוש בתולדות האש.
מעניין הפירוש להלכה זו שהציע בעל הספר «אגלי טל». לדעתו, תוצאת הבישול בשמש שונה מתוצאת הבישול באש. נוכל רק להוסיף שההבדל משמעותי מאוד. במה הוא מתבטא?
הרב משה פיינשטיין כותב בספרו «אגרות משה» שהשימוש במיקרוגל בשבת בימינו אסור מן התורה, מפני שגלים אלקטרומגנטיים הם אותה אנרגיה של השמש, בהבדל אחד בלבד: בימינו כך מבשלים! אבל כבר ציינו שסיבת ההיתר נעוצה רק בכך שכך אין מבשלים, וללא הנימוק הזה ההלכה משתנה להיפוכה הגמור.
אבל אם נוקטים את דעתו של האדמו״ר מסוכטשוב (בעל «אגלי טל»), הרי שבישול בגלים אלקטרומגנטיים אינו מביא לאותה תוצאה! ואין זה משנה מה מקובל בימינו! אגב, מניסיוני האישי, טעמו של אוכל שהוכן במיקרוגל שונה לגמרי, אבל אין זה בסיס ניסויי מספיק, כפי שאומרים הפיזיקאים. לכן יוצא שאדם המחמם מים קרים במיקרוגל עובר על איסור השימוש בחשמל, אך כלל אינו עובר על איסור בישול. ואם מתכנתים את המיקרוגל כך שייפתח ברגע מסוים, מכניסים לתוכו דבר מה, ולאחר מכן הוא נסגר, מופעל ונפתח באופן עצמאי, אפשר יהיה להשתמש בו, למשל, לצורך חולה. נועז, אבל הגיוני!
נציין שדעתו של הרב פיינשטיין התקבלה כדעה העיקרית, ואילו דעתו של האדמו״ר מסוכטשוב דורשת ראיות נוספות. לכן אין להסתמך עליה בלי להתייעץ עם רב מוסמך.
ומה לגבי בישול בכירה חשמלית? כפי שכבר ציינו, התורה אסרה לבשל באש ובתולדותיה. מתכת לוהטת היא אותו הדבר; העובדה שחוט הלהט מכוסה בחומר כלשהו לשם בטיחות אינה משנה את מהות הדברים, ולכן הכול ברור.
(בנושא הזה מספרים בדיחה מעניינת. יש כאן בישראל שני מרצים פופולריים העוסקים בהפצת התורה בקרב הציבור הרחב. אחד דוגל בגישה מדעית לנושא, והאחר ידוע ביכולתו להגיע ללבו של כל יהודי. שניהם נשאלו: האם כירה חשמלית ואש הן אותו הדבר או לא? הראשון התחיל להסביר «אתם מבינים, מנקודת המבט של התורה ושל הפיזיקה וכו׳ וכו׳». ואילו השני פשוט שאל: «זו לא אש? אז שב עליה!» ברור ומשכנע, נכון?
אבל נניח את הבדיחות בצד ונמשיך בעיסוקנו הרציני.
הבה נסכם את הדברים למעשה:
1) מותר לבשל אוכל באמצעות קרני שמש ישירות (הדבר קורה לעיתים רחוקות; דוגמה מן התלמוד: מניחים סיר עם מים קרים בשמש כדי לחממם).
2) אסור לבשל על כל משטח שהוא (למשל, משטח שחור) שהתחמם מן השמש (לשבור ביצה על מטפחת כדי לטגנה, לטמון אותה בחול או באבק הדרכים כדי לבשלה).
3) קומקום חשמלי, דוד מים, תנור, כיריים מזכוכית קרמית – אסור לבשל בשבת באמצעות כל אלה. למשל, אסור אפילו להניח את הביצה שהוזכרה לעיל בסמוך אליהם, במקום שבו היא עלולה להתבשל.
4) השימוש ב«דוד שמש» – מחממי מים ביתיים הפועלים באמצעות אנרגיית השמש – הוא נושא המצריך מאמר נפרד, וכן הצגה של כמה מושגים נוספים.
5) החום הנפלט בתהליך של פירוק או של תגובה כימית נאסר בגזרת חכמים שהוזכרה לעיל.
נתראה בגיליון הבא!