הרב מנדל אגרנוביץ
נמשיך להסביר את חמשת התנאים להחזרת אוכל לאש. לנוחות הקריאה נמנה אותם שוב. כדי להחזיר אוכל לאש, צריך:
1. שיהיה מבושל כל צורכו;
2. שמי שמסיר אותו מהאש יתכוון בשעת ההסרה להחזירו;
3. שלא ירפה את ידו מהסיר;
4. שלא יניח אותו על הקרקע או על הרצפה;
5. שהאש תהיה קטומה או מכוסה.
ברור שהתנאי הראשון אינו אלא קיום בסיסי של איסור בישול בשבת, שכן כל עוד האוכל אינו מבושל כל צורכו, בהסרתו אנו מפסיקים את תהליך הבישול, ובהחזרתו אנו מחדשים אותו.
כבר כתבנו במאמרינו על איסור בישול – אסור להשלים את בישולו של אוכל בשבת, ולדעת השולחן ערוך וה״משנה ברורה״ זהו איסור מן התורה (318, 4, ושם ב״ביאור הלכה״ – ביאור ההלכה שחיבר החפץ חיים).
כמו התנאי הראשון, גם התנאי החמישי הוא חד־משמעי ומחייב: האש צריכה להיות מכוסה, אחרת הפעולה נראית כבישול. נוסף על כך, הסיר שהוסר התקרר מעט, ומי שמחזיר אותו עשוי לרצות לחתות בגחלים. דעות הרשב״א ורבנו תם הן הקובעות עבורנו בשאלה זו – ראו את המאמר הקודם שלנו (״משנה ברורה״, סימן 253, סעיף 1, הערה 37, מקורות ה״משנה ברורה״, סעיף 37).
את שלושת התנאים האחרים מאחד רעיון משותף: חכמים אסרו להחזיר סיר לאש אם שהייתו על האש הופסקה, אך התירו זאת אם ההחזרה היא המשך של השהייתו על האש מיום שישי. כלומר, אם הסרנו אותו ולא התכוונו להחזירו, או הנחנו אותו על הקרקע, או אפילו על השולחן אך הרפינו את ידנו ממנו, אי אפשר לדבר על המשך תהליך הבישול. זה כבר תהליך חדש – הנחה על האש בשבת, וחכמים אסרו זאת מפני שהדבר נראה כבישול (או, לדעת רבנו תם, אם נתיר להחזיר לאחר הפסקה, אפילו קצרה, ייתכן שיחתו בגחלים).
אם כן, תנאים מס׳ 1 ומס׳ 5 הם מחייבים וללא סייג.
בעניין תנאי מס׳ 4 הסתפק ה״משנה ברורה״. מחברי ״ארחות שבת״ מבהירים את המסקנה שאליה הגיע החפץ חיים: אסור להחזיר מהקרקע, גם אם הסיר עדיין בידו ובשעת ההסרה התכוון להחזירו.
בעניין תנאים מס׳ 2 ומס׳ 3 אפשר לומר שאם אחד מהם נשכח ושני התנאים האחרים התקיימו, אפשר להחזיר לאש, גם אם לא חשב להחזיר או אפילו אם הרפה את ידו. הקלה זו בדיעבד נובעת מכך שה״משנה ברורה״ מביא דעות שונות של הראשונים, המפרשות את הקטע בתלמוד שדן בתנאי ההחזרה. לכתחילה אנו מקיימים את כל הדעות, אך בדיעבד אפשר להקל.
מדוע אנו מדברים על הנחת הסיר על הקרקע? מה עניין הקרקע לכאן? הכוונה אינה למטבח מודרני עם משטחי עבודה (משטח העבודה – השיש), אלא לקרקע ליד תנור ה״כירה״. באותם ימים, הנחה על הקרקע הייתה ביטוי ברור לרצון להסיר את האוכל מהאש באופן סופי. ובימינו – איזה מקום יש שאפשר לומר עליו שאם הסיר מונח שם, ברור שהוא הוסר מהאש? בתחילה כתבו מחברי ״ארחות שבת״ (2,42) שמשטח העבודה במטבח הוא המקביל אצלנו לקרקע. אך בדיעבד הסכימו שהוא אינו מקום המיועד באופן חד־משמעי לסירים שהוסרו מהאש, ולכן אפשר להחזיר ממשטח כזה לאש אם מתקיימים כל יתר התנאים.
יתרה מזו, אם מניחים את הסיר על השולחן רק באופן חלקי, ולא בשלמותו, הדבר מותר. זה נוגע למצב שבו צריך למזוג מרק לילד בליל שבת, ואחר כך להחזיר את הסיר לאש. אם אישה נמצאת לבדה בבית, בלי בעלה וילדיה הגדולים שהלכו לבית הכנסת, כיצד תמזוג מרק לילד? לכתחילה צריך להחזיק את הסיר ביד ולא להניחו בשום מקום, אפילו על השולחן. אבל זה הרי בלתי אפשרי! הכנת צלחת ומצקת, והנחת את סיר המרק כך שחלק מתחתיתו מונח על השולחן וחלק תלוי באוויר, ואת מחזיקה אותו ביד אחת, וביד השנייה נוטלת מרק במצקת ומוזגת לצלחת, אחר כך מנגבת את המכסה (אם הטיפות שעליו התקררו) ומחזירה את הסיר. ואת כל זה עשית לבד, בלי עוזרים! אבל קל יותר לעשות זאת בשניים: אחד מחזיק והאחר מוזג, ואז הראשון מחזיר.
אם כן, מסקנות מעשיות:
לכתחילה יש לקיים את כל התנאים. הדרך הטובה ביותר היא להסיר את הסיר בשניים: אחד מחזיק והאחר מוזג.
אם הניחו את הסיר על הקרקע, אסור להחזירו לבלעך, אך מותר להחזירו לפלטה (״ארחות שבת״, הערה 72 בשם הרב אויערבך).
לכתחילה אסור להניח על משטח העבודה או על אי (משטח עבודה במרכז המטבח, ולא ליד הקיר), אך בדיעבד אפשר להחזיר ממנו.
לכתחילה מותר להניח באופן חלקי על משטח העבודה או על אי. הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב ניסים קרליץ סברו שמשטח העבודה אינו דומה לקרקע.
הרב אלישיב וההולכים בשיטתו סברו שאפשר להחזיר אם הניחו על השיש, ואילו הרב שמואל וואזנר והרב שמואל אויערבך סבורים שיש להחמיר ולא להניח על השיש, מפני שמניחים עליו סירים לאחר הסרתם מהאש. אבל לדעת מחבר המאמר, גם הרב וואזנר יסכים שבאופן הזה, כשהסיר נשען רק חלקית, ניכר בבירור שהשהייה על האש מיום שישי לא הופסקה.
כיסא – אפשר להחזיר ממנו. הוא אינו מקום המיועד לסירים שהוסרו מהאש (״ארחות שבת״ 2,46).
לדעת החזון איש, אם הסירו סיר והניחו אותו על כיסא, ולא התכוונו להחזירו, אך אחר כך שינו את דעתם וראו צורך להחזירו – גם זה מותר. ואף שלדעת החזון איש פלטה ובלעך אינם נחשבים לאש מכוסה (ראו את המאמר שלנו), ייתכן ששתי הסברות האלה של החזון איש אינן קשורות זו לזו.