הרב מנדל אגרנוביץ
קוראות יקרות!
אחד ההיבטים החשובים והמורכבים ביותר בלימוד התורה הוא הסקת ההלכה למעשה מן התלמוד ומן הספרים המאוחרים יותר המפרשים אותו.
מה יכול להיות פשוט יותר, אתן שואלות? הרי במבט ראשון הכול כתוב ומבואר, והקושי העיקרי הוא לקרוא את הכתוב…
שאלות מסוג זה שמעתי לא רק ממי שמתחילים לשמור מצוות, אלא גם מאנשים המכירים זה מכבר את יסודות היהדות.
נסביר.
1) ראשית, כדי אפילו לקרוא את הכתוב, נדרשות שנות לימוד ועמל רב ומדוקדק (למשל, כדי ללמוד את התלמוד כולו, צריך ללמוד דף תלמוד שלם בכל יום במשך שבע שנים וכמה חודשים, לרבות ביום הכיפורים, בתשעה באב ובימים עמוסים אחרים בלוח השנה שלנו, כגון ערב פסח וערב סוכות – דבר שאינו פשוט כלל).
2) במקביל (וחלק מן הלימוד גם לאחר מכן) יש ללמוד את חיבוריהם של המפרשים והפוסקים המרכזיים: רש״י, תוספות, הרי״ף, הרמב״ם, הרא״ש והר״ן.
3) לאחר מכן יש ללמוד את ה«טור» ואת ה«בית יוסף» – הבסיס להלכה למעשה – חיבורים המכילים את כל ההלכות שהוסקו מן התלמוד ומן הפירושים.
4) בהמשך – ה«שולחן ערוך» (במובן המילולי: «שולחן שהוכן לסעודה») – גרסה מקוצרת של ספרו של הרב יוסף קארו (הפירוש ל«טור»), שאותה כתב כדי שיהודים יוכלו לחזור על כל התורה בחודש אחד (!!!).
5) אבל גם זה עדיין לא הכול. יש מפרשים על ה«שולחן ערוך»: ה«מגן אברהם», הט״ז, הש״ך, הגאון מווילנה וה«פרי מגדים», וזו רשימה רחוקה מלהיות מלאה!
6) והעיקר: צריך לנתח את כל הכתוב בספרים הקדושים האלה (שחיברו אנשים גאונים השקועים כל כולם בלימוד התורה), להשוות את הדברים זה לזה, להשוותם למקורות ולהכריע נכון. כל זה קשה מאוד מאוד. אגב, כבר קיבלנו תשובה לשאלה הנשאלת לעיתים קרובות: מה אתם לומדים שם בכוללים ובישיבות במשך ימים שלמים? אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי…
משום כך, בשלב מסוים בתולדות עם ישראל התעורר צורך בקובצי הלכה קצרים המסכמים את המסקנות, שיסכמו את כל הפולמוס שנמשך מאות שנים ויאפשרו לעגלון, לסנדלר ולחייט לדעת בדיוק כיצד לנהוג במצב מסוים. כך נוצרו הספרים «חיי אדם» ו«משנה ברורה», שנכתבו במיוחד למטרה זו.
נציין שהקדוש ברוך הוא סובב את הדברים כך שחיבורים אלה נעשו חשובים הרבה יותר מכפי ששיערו מחבריהם. חיבוריהם «משנה ברורה», «חיי אדם» ו«חכמת אדם» נעשו לאבן יסוד בפסיקת ההלכה בקרב יהדות ליטא, לכל רב, מעיירה בבלארוס ועד ניו יורק וירושלים. בקהילות אחרות נפוצו ה«ערוך השולחן» וה«שולחן ערוך הרב». כיום מקובל כמעט בכל הקהילות ללמוד את ספר הפסיקה של החפץ חיים, «משנה ברורה».
במידה זו או אחרת, כל אחת מן היצירות הגדולות שנמנו לעיל תרמה לפתרון הבעיה שהצגנו: לשמש ספר עזר תמציתי וממצה להלכה מסוימת בכל עת.
ספר «חזון איש» עומד בנפרד מהם, לא מבחינת חשיבותו אלא מבחינת צורתו: הוא לא נכתב כפירוש ל«שולחן ערוך», אלא כרשימותיו וכמסקנותיו של המחבר בנושאים המוגדרים בכותרות.
אחד הנושאים החשובים ביותר בהלכה, הן מבחינת חשיבותו והן מבחינת תדירותם של מצבים המצריכים ידע ברור, הוא נושא השבת, הגדוש במצוות עשה ובאיסורים.
ההתקדמות הטכנולוגית והופעתם של מכשירי חשמל ביתיים מודרניים, ועוד קודם לכן הופעת החשמל, יצרו צורך בניתוח מעמיק ובהבנת כל הדקויות של הלכות התלמוד וה«שולחן ערוך», כדי לסווג בבירור את כל החידושים לאור ההלכה והמציאות המודרנית. לשם כך נדרשה הבנה הן בתורה והן בפיזיקה יישומית, ורבותינו בדור המודרני – הרב אברהם ישעיהו קרליץ («חזון איש») והרב שלמה זלמן אויערבך («מאורי אש») – פתחו שלב חדש בהתפתחות ההלכה והמשיכו אותו בהתכתבות ביניהם, שבה דנו בטבעם של מושגים כגון «זרם חשמלי», סגירה ופתיחה של מעגל חשמלי והפעלה וכיבוי של מכשירים. (נדון בכך ביתר פירוט, בעזרת ה׳, כשנעסוק באיסור «בונה»).
לפני כ־50 שנה יצא לאור ספרו של הרב יהושע ישעיה נויבירט (תלמידו הקרוב ביותר של הרב שלמה זלמן אויערבך), «שמירת שבת כהלכתה», שהפך לספר יסוד כמעט בכל בית יהודי. הפולמוס סביבו, וכן פסיפס הדעות של גדולי הדורות, יצרו צורך בחיבור ספר עזר נוסף – «אורחות שבת», שעליו אנו מבקשים לבסס את המדור שלנו – «הלכות שבת».
[לצד הספרים שמביא מחבר המאמר, כתבו גדולי רבותינו עוד ספרים רבים העוסקים בהלכות שבת. נוסף על כך, חשוב לציין את «מקום הכבוד» שתופס העיסוק בהלכות שבת כמעט בכל ספרי השו״ת.
הספרים שמביא המחבר היו, לדעתו, המקובלים ביותר בעם ישראל והשפיעו יותר מכול על הפצת הידע בהלכות שבת. הערת העורך.]
לאחר המבוא הזה ברור לכל אדם בר דעת שאי אפשר לפסוק הלכה באופן עצמאי על סמך המאמרים הקצרים במדור שלנו. אפשר רק להכיר את הנושא ולהבין מתי צריך לשאול רב מוסמך, וכיצד לתכנן את אורח החיים בשבת כך שנוכל להימנע מכל «הפינות החדות והמכשולים הסמויים».
בתחילת לימוד הלכות שבת נפנה אל המקור: התלמוד אומר שכל איסורי השבת נלמדים מבניית המקדש הנייד במדבר – המשכן. משה רבנו מוסר את ציוויו של הקדוש ברוך הוא על הבנייה, ומיד לאחר מכן מדבר על הצורך בשמירת השבת. אזכור כזה של שני עניינים בזה אחר זה נקרא «סמיכות», ומקובל ביד חכמינו שכל המלאכות והפעולות החיוניות לבניית המקדש (המשכן) הן אותן «אבות מלאכות» (סוגי המלאכות העיקריים) האסורות בשבת. במקום אחר קובע התלמוד שמובן שגם תולדותיהן של מלאכות אלה אסורות. לא ניכנס להסברים עמוקים, אבל משמעות הדבר היא שבניית המשכן דומה לבריאת העולם, והפסקת הבנייה ליום אחד (שבת) מבטאת את הרעיון שהאדם נצטווה שלא «ליצור» דבר חדש ביום השביעי, בדומה לקדוש ברוך הוא.
כידוע, מונים בסך הכול 39 «אבות מלאכות» (סוגי מלאכות). נתחיל באיסור בישול בשבת ובגזרות חכמים הקשורות אליו.
האם מותר להניח על הרדיאטור את בגדיו הרטובים של הבן ששיחק בכדורי שלג? ולפורר קרוטונים לתוך המרק? ולמזוג לאורח תוספת של מרק חם לצלחתו שלו? והאם מותר להוסיף מים רותחים לבקבוק תינוק שיש בו חלב קר? ובכלל, איך מכינים כוס תה בשבת לפי כל הכללים?
על כך ועל עוד נושאים רבים במדור שלנו. מחכים לכן!