הרב מנדל אגרנוביץ
פלטת שבת. הנמקה מפורטת לשימוש בה
שלום, קוראים יקרים! במאמר של היום ננסה להסביר את פרטי האיסור להשהות אוכל מלפני שבת על האש. על החזרה לאש נדבר בהמשך, בעזרת השם.
ובכן, כבר כתבנו שחכמים קבעו הגבלות על הדרכים שבהן אפשר להשהות אוכל על האש לשבת לפני כניסתה. הדבר נובע מן החשש ל״חתייה בגחלים״, הקיים בכל פעם שעקרת הבית דואגת למצבה של יצירת האמנות הקולינרית שלה. החשש מתבטל אם נעשתה פעולה הגורמת לה להשלים עם המצב ולהפסיק לחשוב עליו. פעולה כזאת היא פיזור אפר על האש או גריפת הגחלים מן התנור. אך אם לאחר שהגחלים נגרפו לגמרי ברור מדוע איננו חוששים שלא יחתו בהן, הרי שבנוגע לפיזור אפר עולה שאלה מתבקשת: מדוע אין חשש שהאדם יחתה בגחלים גם לאחר שפיזר עליהן אפר?
יש שתי תשובות לשאלה הזאת.
1. כל עוד האש מוחלשת באמצעות האפר, יש לאדם תזכורת שהיום שבת ושמשום כך האש הוחלשה, ולכן הוא לא יחתה בגחלים. כלומר, לפי ההיגיון הזה אין צורך לפזר אפר; אפשר פשוט לתלות שלט: ״זהירות, אש בשבת!״ הסבר כזה לדין אנו מוצאים בדבריהם של ראשונים, כגון הר״ן ואחרים.
2. אבל בדבריהם של בעלי התוספות אנו רואים שגם אם האש חזרה לבעור כפי שבערה לפני שפיזרנו עליה אפר, עדיין אפשר להניח עליה אוכל לפני שבת, ואין צורך להסירו במהלך השבת. כמו כן, איננו מוצאים שום אזכור לכך שדי בשלט הנושא את הכיתוב שהוזכר לעיל. מדוע זה כך? מה ההיגיון שבדין הזה ובדעתם של בעלי התוספות? את ההסבר כבר הבאנו לעיל. זה מה שכתב ה״מגן אברהם״: לאחר פיזור האפר האדם משלים עם גורל האוכל שלו ומקבל בלבו שאין עוד אפשרות להשפיע על מצבו במהלך השבת. הדבר קורה דווקא מפני שהוא עושה פעולה השוללת את הגברת האש. כאן שלט לא יעזור!
אין זה תמרור ״לבנה״ — ״אין כניסה״; זו פעולה הקשורה לבישול, החלטה שהאדם עצמו קיבל במודע, ושלאחריה אין חשש לחתייה בגחלים.
מן הקביעה הזאת נובעות כמה מסקנות:
1. שלט ״היום שבת!״ אינו מספיק, ולכל הפחות נדרשת התייעצות נוספת עם רב.
2. אין צורך להסיר את האוכל מן האש אם היא התלקחה לאחר שפוזר עליה אפר.
3. אפשר להניח מלכתחילה על אש שהוחלשה, אם מסירים את האוכל מאש חזקה יותר. ומכאן אנו מגיעים למושג ״פלטת שבת״, שהרי גם היא אש מוחלשת בהשוואה לגז. כך בדיוק הסביר הרב שלמה זלמן אויערבך מדוע נהוג להניח אוכל על פלטת שבת בלי תנאים נוספים. להוכחת עמדתו הביא את דעת הרשב״א, שהסביר את דין התלמוד הקובע שאפשר להניח אוכל המצריך אש קטומה באפר על גחלים עוממות. מדוע? הרשב״א הסביר שהנחה על גחלים עוממות היא התנהגותו של אדם שאינו חושש לגורל הצלי שלו. לכן חכמינו לא חששו שיחתה בגחלים לאחר מכן (״שמירת שבת כהלכתה״, פרק 1, סעיף 25, הערה 71).
כשמדברים על פלטה, אי אפשר שלא להזכיר שאין בה אפשרות להגביר את האש. גם הטיעון הזה היה מן השיקולים המכריעים אצל הרב אויערבך. אם כן, במה מדובר? מדוע בכלל חלה עליה גזרת חכמים, שמטרתה להרחיק את האדם מן הסכנה שיחתה בגחלים ויגביר את האש? מדוע הרב שלמה זלמן צריך בכלל להוכיח דבר כלשהו? מדוע אי אפשר לומר מלכתחילה שהפלטה אינה נכללת בגזרה? (יש לציין שמורנו הרב יוסף שלום אלישיב סבר שיש לכסות את הפלטה ביריעת נייר אלומיניום, כדי שהאש תיחשב ״מכוסה״!) יתרה מזו, אנו רואים שחכמים הגדירו היטב את גבולות הגזרה: למשל, הם התירו להניח אוכל על אש של חציר וקש, שאינם יוצרים גחלים אלא נשרפים והופכים לאבק ולאפר, ואסרו להניח על אש של עצים וגפת זיתים, שאפשר לחתות בהם וללבות את האש! הרב שלמה זלמן גם טען שאין נוהגים לבשל על פלטה בימות החול, והיא נועדה רק לשמור על חום האוכל.
מדוע אפוא סבר הרב אלישיב שיש לכסות גם את הפלטה? הרב שלמה זלמן חולק עליו רק על סמך דעת הרשב״א; מכאן שגם בפלטה יש דבר מה שמצריך הסברים נוספים כדי להחשיב אותה לאש מכוסה! התשובה לשאלה הזאת דורשת מעט סבלנות.
ובכן, אם מדברים באופן עקרוני על הגזרה שלא להשהות אוכל על האש מלפני שבת מחשש לחתייה בגחלים — מדוע היא נוגעת לנו בימינו? הרי אצלנו אין נוהגים לבשל על גחלים, לחתות בגחלים וכן הלאה. אך כאן יש להרחיב בנושא גזרות חכמים בכלל ובמקרה המסוים הזה.
אם מדברים על המקרה המסוים הזה, כלומר על התנהגות האדם בזמן הבישול, גם אצלנו יש דפוס התנהגות הדומה לזה שהיה בימי חכמים: ניגשים לסיר שעל הכיריים, מרימים את המכסה, והיד נשלחת מאליה אל כפתור מבער הגז, כדי להגיב מיד למה שנראה מתחת למכסה. ואילו כשיש לנו פלטה או משטח מתכת, אנו מבינים בבירור: ״שבת!״
אפשר לטעון כנגד הדברים: הרי כבר כתבנו שאין צורך בשבת בשלט ״זהירות, שבת״. נשיב שבמצב שלנו הפלטה והבלעך משמשים מעין ״תמרורי איסור״, אף שאין בכך צורך הלכתי, ואילו שלט אחר לא בהכרח יעזור, ולכך מתייחס ההסבר שלנו. אבל גם עבורנו הגזרה עדיין רלוונטית, בשל דפוסי ההתנהגות. יתרה מזו, ייתכן שלא די לנו בכיסוי האש במשטח מתכת — עלינו לכסות את כפתורי המבערים!
כך או כך, גזרת חכמים קיבלה צורה של דין בניסוח הבא: כל אש גלויה, אפילו חלשה אך קבועה, מצריכה פעולה המסלקת את הרצון להגביר אותה. ומכאן נובע: אסור להניח אוכל על שום אש קבועה, לרבות אש חשמלית, ומותר להניח על אש שבקרוב תכלה ותהפוך לאפר! הפלטה שלנו, מבחינת קביעות האש ועוצמתה, נכללת בגזרה. זה הבסיס לדעתו של הרב אלישיב, וזו הסיבה שהרב שלמה זלמן אויערבך נזקק לטיעונים נוספים.
כל זה בנוגע למקרה המסוים. נזכיר גם את השאלה הכללית: עד כמה גזרות חכמים רלוונטיות כאשר הסיבות להן חלפו מן העולם? על כך כתב הגאון מווילנה שדיני חכמים נשארים בתוקפם גם אם הסיבות לגזרות האלה אינן קיימות עוד, משום שחכמים זיכרונם לברכה לא גילו לנו את כל טעמי הגזרות, אלא רק חלק מהם, הנגיש להבנה ברובד הפשוט, ואילו טעמים נסתרים אחרים השאירו נעלמים. נדגיש שבמקרה שלנו אין צורך בהסברו של הגאון; הבאנו אותו רק להרחבת הידע הכללי.
מסקנות מעשיות:
1. נהוג להקל ולהניח על פלטת שבת אוכל בכל דרגת בישול. מעטים נוהגים להחמיר כדעת הרב אלישיב מבחינה הלכתית (מלבד הרב שלמה זלמן, כך סברו רבים מגדולי הפוסקים: הרב משה פיינשטיין — ממנהיגי הדור הקודם, והרב שמואל הלוי ואזנר — ממנהיגי דורנו החיים עמנו, יאריך הקב״ה את ימיו). כך התפשט המנהג בעם, והמנהג הוא סימן לכך שגם הקב״ה רואה בדעה המקילה את הדעה העיקרית (זה בהחלט נושא למאמר גדול בפני עצמו!)
2. מבחינה מעשית, הפלטה תישאר נקייה אם נכסה אותה ביריעת נייר אלומיניום, כדי שאוכל לא יישפך עליה בשבת. במוצאי שבת אפשר להסיר את נייר האלומיניום. הדבר ראוי עוד יותר משום שכך אפשר, מתוך כבוד לתורתו של מנהיג הדור, לנהוג לפי דעתו בלי קושי רב. ההמלצה הזאת אינה מחייבת, אך אפשר לראות התנהגות כזאת אצל רבותינו.
3. לפני שמניחים על הפלטה אוכל שלא התבשל דיו לפני שבת, נסו לעשות זאת ביום חול, כדי לדעת שעוצמתה מספיקה להשלמת הבישול. זכרו שמלכתחילה צריך להשתדל שהכול יהיה מוכן לפני שבת!
4. כדי שהטמפרטורה בסיר תהיה גבוהה יותר, נהוג להניח מגבת על המכסה מלמעלה, אך רק מלמעלה ולא מכל הצדדים, כדי שלא לעבור על איסור ״הטמנה״ (רק ליהודים אשכנזים, ושלא כדעת החזון איש).
שבת שלום!