הרבנית אסתר אופנגנדן
מבחן קצר: בית הוא המקום שבו.... מה עושים לך?
לאהוב, להרגיש, להיות פתוחה – זה סיכון.
כנראה זה הסיכון הגדול ביותר בחיים. יכולים לבגוד בך. (וכמה דוגמאות לבגידה יש מסביב?!) יכולים לעזוב אותך. (וכי לא עוזבים?!) יכולים להכאיב לך, לפגוע בנקודה הכואבת ביותר. פוגע במיוחד שזו בדיוק הנקודה שעליה סיפרת בעצמך, כשנתת אמון ונפתחת.
קרבה תמיד מסוכנת, טומנת בחובה קשיים וסבל.
יש רק שני «אבל»:
1) היעדר קרבה, בדידות על כל צורותיה, משמחים אנשים רק לעיתים רחוקות.
2) אנחנו חיים בעולם שבו מתבלבלים בין המושגים «כואב» ו«רע». בתפיסה שלנו, «כואב» ו«רע» הם כמעט אותו הדבר. אבל זה לא כך.
אנחנו יודעים שברמה הגופנית «כואב» יכול להיות הצלה.
דווקא באמצעות הכאב הגוף מאותת ש«יש בעיה», שיש צורך בעזרה ובהתערבות דחופה. אין דבר מפחיד יותר מהמצב שבו כבר «לא כואב» - אין תחושה.
שמעתי סיפור של אדם שנפצע במלחמת ששת הימים. אחרי הפציעה הוא איבד את הכרתו, ובמשך זמן רב למדי לא חזר לעצמו. כששב להכרתו בבית החולים, שמע שיחה בין הרופאים והבין ממנה שמצבו, בעיקרון, חסר תקווה. עמוד השדרה נפגע במידה כזאת שכמובן לא יוכל ללכת. הבחור ניסה להזיז את אצבעותיו וגילה שאינו מרגיש אותן. מרוב אימה ותשישות הוא שוב איבד את הכרתו. בפעם הבאה התעורר האיש בתחושה של צורך דחוף ללכת לשירותים. כשעדיין לא היה מודע לגמרי למקום שבו הוא נמצא ולמה שקרה לו, קם והלך, וכעבור שנייה נפל מרוב כאב חד. כשאנשי הצוות רצו אליו – הוא צחק. כעבור שנים רבות, כשסיפר את הסיפור הזה, אמר שבכל חייו, לא לפני כן ולא אחר כך, לא חווה תחושת אושר מלאה כזאת. אושר על כך שכואב לו!!! הידד, כאב! – פירוש הדבר שהרגליים פגועות, אבל אפשר לרפא אותן, ואין סכנה של שיתוק או קטיעה.
בערך כך פועל גם הכאב הנפשי. מה שחי כואב.
כשזוג נשוי מגיע אליי לייעוץ, אחת השאלות הראשונות שאני שואלת היא:
- איך אתם רבים?
אנשים שעונים: «רבים? בשביל מה?», נמצאים לדעתי במצב הקשה ביותר. כבר לא כואב להם. לא אכפת להם. אין להם אנרגיה או רצון אפילו לפגוע זה בזה.
נסכם. אנחנו מקבלים על עצמנו את המשימה הלא פשוטה של בניית משפחה, בעיקר כדי שנוכל לחוש חום נפשי ולחלוק רגשות. ובכל זאת, במשפחות רבות חסרים לבני הזוג דווקא רגשות. הסיבה העיקרית היא שאנחנו חוששים להיפתח ולעשות צעד לקראת האחר. אנחנו מצפים שבן הזוג יעשה את הצעד הראשון, ומתכוננים רק להגיב, רק ללכת בעקבותיו, כי כך הרבה יותר קל ורגוע. בסופו של דבר עלול להתברר שאף אחד מבני הזוג לא יעז לוותר על הבדידות ולצאת לקראת חיים אמיתיים יחד.
יש רק מוצא אחד - מישהו חייב להתחיל!
שתהיה זו אני.
למה דווקא אני?
קוראת יקרה! אם את עכשיו איתי, אם הנושא הזה עניין אותך והקדשת לו זמן, שבוודאי בא על חשבון עיסוקים נחוצים אחרים, פירוש הדבר שאת אדם שמבין את חשיבותם של היחסים במשפחה עבורך, עבור הקרובים לך ועבור הילדים. יתרה מזאת, את חזקה מספיק כדי לומר לעצמך:
- אני לא יודעת הכול. אני יכולה להבין דברים חדשים, וזה יכול לעזור לי.
חוק. במשפחה, מי שחזק ואמיץ יותר, מי שמבין יותר את חשיבות היחסים במשפחה, הוא שמתחיל לפעול.
קרוב לוודאי שזו את.
המשך יבוא