בתיה ציבוקמאכר
בבית משפחת אלישיב (שם נעוריה של הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי) הפרשת חלה — פעולת הפרשת החלה — הייתה רגע השיא הרוחני של השבוע כולו.
הרבנית שיינא חיה, אמה של בת שבע אסתר, קיימה מצווה זו ביראה מדי יום חמישי בערב. מיד לאחר הפרשת החלה אמרו כל נשות משפחת אלישיב תפילה מיוחדת וקראו תהילים.
באותן שנים היה תנור אפייה רק בבתים מעטים, ולכן הבנות הגדולות — בת שבע ושרה — היו לוקחות את החלות הקלועות למאפייה הקרובה ביותר בשכונת בית ישראל, שהייתה במרחק חמש דקות הליכה מביתן. לאחר שהביאו למאפייה את תבניות הברזל הכבדות ובהן החלות, יכלו הבנות להשתמש בתנור האפייה הגדול תמורת כמה מטבעות. לאחר שהחלות היו מוכנות והצטננו מעט, בת שבע ושרה היו מוציאות אותן מן התבניות ונושאות אותן הביתה.
לאחר נישואיה הרבתה הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי לאפות חלות בבית, אך היו שבועות שבהם הונחו על שולחנה של משפחת קניבסקי חלות מוכנות מן המאפייה. הכול השתנה בשנת 1967, כאשר בתוך זמן קצר פקדו את משפחתם כמה אסונות בזה אחר זה: תחילה נפל הרב חיים לבור בדרכו לכותל, והיה מרותק למיטה במשך שמונה חודשים. זמן קצר לאחר מכן נפגע בנם שלמה ממכונית סמוך לביתם, בעת שחצה את הכביש. ושוב נאלצה הרבנית קניבסקי לבלות ימים ארוכים ולילות ללא שינה בבית החולים. לאחר המקרים האלה לא שכחה להודות לקב״ה על הצלת חייהם של בעלה ושל בנה בדרך נס, וקיבלה על עצמה לקיים את מצוות הפרשת חלה מדי שבוע.
בתחילה הייתה הרבנית מקיימת הפרשת חלה בימי שישי בבוקר. אולם עם הזמן הלכו ורבו הנשים שביקשו להצטרף למצווה זו, והרבנית בת שבע אסתר החלה לאפות חלות בימי חמישי, כפי שהיה נהוג בבית הוריה.
לפני שהפרישה חלה, הסבירה הרבנית לנשים ולנערות שהתאספו את הלכות המצווה. לאחר הפרשת החלה, כאשר הנשים הנרגשות שיתפו את הרבנית בתחושותיהן, היא ביקשה מהן שלא לעזוב את המצווה הזאת, אלא להפוך אותה למנהג במשפחתן.
בדרך כלל התנהלה הפרשת החלה כך: הרבנית אמרה את הברכה על הפרשת חלה והפרישה חתיכת בצק. מיד לאחר מכן התפללה וממש שוחחה עם הקב״ה במשך כעשר דקות, ולא שכחה להזכיר את כל מה שהנשים שיתפו אותה בו במהלך השבוע. לאחר מכן קראה תפילה מיוחדת לאחר הפרשת חלה. ושוב ביקשה מהקב״ה עבור כל הנשים שהתאספו, עבור כל אחת בנפרד, ואמרה מה חסר לה. זה נשמע פשוט, אך דמיינו כמה תפילות עלו מבית משפחת קניבסקי ביום הזה, כאשר מדי שבוע בימי חמישי התאספו שם עד מאה וחמישים נשים! רובן נאלצו לשהות באותו זמן בספרייה, משום שמידותיו הצנועות של המטבח לא אפשרו להכיל בו יותר מחמישה עשר אנשים בעת ובעונה אחת (המטבח היה קטן כל כך שלא נמצא בו מקום אפילו למקרר, שהיה צורך להעבירו לחדר השינה).
בשנות חייה האחרונות של הרבנית הגיעו בימי חמישי יותר ויותר נשים להשתתף במצווה.
לא המטבח ולא הספרייה יכלו עוד להכיל את כל המבקשות להשתתף. הרבנית נאלצה לומר את הברכה על הפרשת חלה בקול רם ככל האפשר, כדי שכל הנשים והנערות שהתאספו יוכלו לשמוע ולענות «אמן».
בדברים שנשא בהלווייתה של הרבנית קניבסקי, כינה אותה הרב יצחק זילברשטיין מורה יוצאת דופן בתחום מצוות הפרשת חלה.
הדברים היו מוצדקים לחלוטין, משום שדווקא בזכות הרבנית קיבלו על עצמן אלפי נשים בארץ ישראל ומחוצה לה את המצווה הזאת. בחוץ לארץ הפרשת חלה חשובה אפילו יותר, שכן בארץ ישראל מצוות רבות שאנו יכולים לקיים קשורות לארץ, ואילו מחוץ לה הפרשת חלה היא היחידה!
הרב חיים קניבסקי נשאל לעיתים קרובות: מה היה סודה של אשתו, כיצד הצליחה להלהיב את לבבותיהן של נשים רבות כל כך ברחבי העולם בקיום מצוות הפרשת חלה? הרב חיים השיב שהסוד היה שמחת החיים והשמחה שבקיום המצוות. ומכיוון ששמחה זו נבעה מעומק לבה של הרבנית, היא לא יכלה להשאיר איש אדיש.
הכינה א. שוואלב