הציווי ״מדבר שקר תרחק״

להתרחק משקר

1. כתוב בתורה (״שמות״, 23:7): ״מדבר שקר תרחק״. מדובר שם בדיני בית דין ובעדות שקר, אולם לדעת כמה מן הראשונים (המפרשים הקדומים), הפסוק פונה לכל בני האדם ומצווה להתרחק ולהישמר מכל סוג של שקר וכזב. על דברים רבים התורה אומרת: ״הישמר מזה״ או ״היזהר, אל תעבור…״, אך כאן היא משתמשת בלשון חזקה יותר: ״תרחק״. זאת משום ששקר הוא עיסוק מאוס שאינו ראוי לאדם.

2. מי שאומר דבר שאינו אמת עובר על איסור מן התורה. הוא עובר על האיסור גם אם בשיחה הוא מעוות רק פרטים שוליים, כך שדבריו הופכים ל״תערובת״ של אמת ושקר, או אפילו אם דבריו רק נראים כשקר.

אסור לשקר בכל מקרה, ואין זה משנה מיהו ״קורבן״ ההטעיה: גבר או אישה, מבוגר או ילד, יהודי או מי שאינו יהודי.

3. הציווי ״מדבר שקר תרחק״ חל גם על המאזינים. על האדם להימנע מהאזנה לדברים שהם (לפי השערתו) שקריים, גם אם אינו בטוח לחלוטין בנכונות השערותיו.

4. התורה אוסרת רק שקר שיגרום נזק לאדם אחר. אך גם כשאנו בטוחים שלא ייגרם שום נזק, יש להתרחק משקר וממרמה. ראשית, כדי שלא לרכוש הרגל מזיק, ושנית, משום שהשקר מרעיל את נפש האדם ומעוות את עולם הערכים הפנימי שלו.

5. עוברים על האיסור גם אם אפשר להבין את הדברים בשתי דרכים, או אם חלק מהמידע מוסתר והאדם מקבל תמונה מעוותת של המצב.

כך גם לגבי מחוות שונות והבעות פנים. אפילו שינוי קל בהדגשים או שתיקה נחשבים לפעמים לשקר גלוי, שכן העיקר הוא מה שהבין המאזין, ולא עד כמה העובדות שנמסרו נכונות.