המנהג ללבוש קיטל - חלוק צחור - בחתונה שייך למסורת האשכנזית (של יהודי מרכז אירופה ומזרחה). הוא נפוץ גם בקרב חסידים מזרמים שונים.
בקרב הספרדים (יהודי חצי האי האיברי והמזרח התיכון), וכן בקהילות מזרחיות אחרות (למשל יהודי תימן או בוכרה), מנהג זה אינו מקובל. חתן ספרדי אינו לובש קיטל לחופה ובדרך כלל אינו צם ביום החתונה.
בתוך הקהילה האשכנזית עצמה, הכללים עשויים להשתנות מעט בהתאם לזרם המסוים.
לבישת הקיטל לפני החופה
טקס זה מתקיים ממש בתחילת החתונה, בזמן קבלת הפנים, עוד לפני טקס הבדקין. החתן נמצא באגף הגברים של האולם, שם נחתם חוזה הנישואין (הכתובה). לפני שהוא ניגש אל הכלה, האבות או חברים קרובים עוזרים לחתן ללבוש את הקיטל — חלוק חגיגי לבן וארוך עשוי כותנה או פשתן.יש כמה הסברים למשמעותו של מנהג זה:
יום הכפרה (יום כיפור): עבור החתן והכלה, יום החתונה הוא יום הדין האישי שלהם. כל עבירות העבר שלהם נמחלו להם, והם פותחים דף חדש בחייהם. הקיטל הלבן מסמל את הטוהר הרוחני המוחלט הזה. קיטל זהה לובשים גברים ביום כיפור בזמן התפילה.
שינוי המעמד: הקיטל מבדיל את החתן מן האורחים. הלבן הוא צבעו של הכהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים. כך הקיטל מדגיש את קדושת החתן ברגע החשוב ביותר בחייו - כשהוא מתכונן לקיים את מצוות הבורא ולהקים משפחה חדשה.
ענווה וזכירת הנצח: התכריכים הלבנים שבהם קוברים אנשים במסורת היהודית נראים כמעט בדיוק כמו קיטל. כשהחתן לובש אותו ביום של שמחה עצומה, הוא מזכיר לעצמו את ארעיות החיים ואת העובדה שהעדיפות העליונה בנישואין צריכה להינתן לערכים רוחניים ולא לאגו החומרי.