הרבנית אסתר אופנגנדן
והנה, סוף סוף, אנחנו מפשילות שרוולים ומתחילות ללמוד להתווכח, לצעוק ולריב.
לבקר, לומר את כל מה שהצטבר בלב. לעשות משהו עם הרגשות ועם מי שגורמים להם – אוף!!
אבל למה ללמוד? איכשהו, רובנו הרי מסתדרות עם זה!..
|
בואו, בתור התחלה, נערוך מבחן קטן. כתבו איך אתן בדרך כלל רבות. לפי הסדר, כמו תוכנית. חמישה סעיפים יספיקו. ועכשיו, לפי אותו עיקרון, כתבו איך אתן מתפייסות. |
מי שהצליחו לבצע את המשימה הזאת בלי קושי מיוחד – הרוויחו! הרוויחו הרבה מאוד בחיי המשפחה שלהן.
לצערנו, רוב האנשים מתקשים לבצע את המבחן הזה. אצל רבים אין שיטה לניהול מריבות, וגם כישורי הפיוס שלהם אינם מושלמים. וזה מוביל למגוון תוצאות עצובות.
ניקח לדוגמה גרסה של משל מוכר.
היו היה בעל ואישה. הם חיו שנים רבות, אבל לא ממש באושר. הבעל פגע באשתו לעיתים קרובות, צעק ועורר מריבות. האישה סבלה וסבלה בשתיקה, עד שהרגישה שהצטברו בה כל כך הרבה כאב ועלבון, שאם לא תוציא אותם – לא תוכל לעמוד בזה. מה לעשות? לספר למישהו – מביך, וגם אין למי. לצעוק בחזרה - היא לא יודעת איך. חשבה וחשבה – ומצאה פתרון. בחצר שלהם צמח עץ גדול וחזק. וכך, אחרי כל מריבה, התחילה לקחת פטיש ולנעוץ מסמרים בעץ!
יום אחד חזר הבעל הביתה בזעם:
- בחצר שלנו יש ילדים פרחחים! היית צריכה לראות מה הם עשו לעץ הגדול! הוא כולו מלא מסמרים!!!
- אלה לא הילדים. זו אני, - השיבה האישה.
- את?! אבל למה?
ואז סיפרה לו הכול. הוא היה מזועזע, והם התחילו להשתדל לשפר את חיי המשפחה שלהם. ובכל פעם שהצליחו לתקן משהו, לעלות עוד מדרגה – הלך הבעל ובטקסיות שלף מסמר מן העץ.
הגיע היום שבו הוביל הבעל בשמחה את אשתו אל העץ והראה לה שלא נשאר בו אפילו מסמר אחד!
- המסמרים אינם. החורים נשארו, – נאנחה האישה.
נניח שאנחנו ציפורים על ענפיו של העץ הגדול הזה. בואו נברר:
- אין ספק שהחורים יישארו. וגם כשייסגרו – יישארו סימנים. אבל! האם דווקא עכשיו כדאי להזכיר זאת לבעל – אחרי שהשקיע כל כך הרבה מאמצים, כל כך הרבה השתדלות! אני חוששת שלחור הזה יידרש יותר זמן להיסגר מאשר לאחרים.
- אגב, למה יש כל כך הרבה חורים? על מה בעלה התפרץ בכל הלהט, לבדו? נראה שהיא לא רק נמנעה מלריב איתו, אלא גם לא ממש תקשרה איתו בכלל.
- וגם להתפייס איתה – אם לשפוט לפי המשפט האחרון שלה – זו בעיה.
- חבל מאוד על העץ. או ליתר דיוק, על מי שממלא במשפחה שלהם את תפקיד העץ. לצערנו, בדרך כלל אלה הילדים...
בסך הכול, הציפורים רואות היטב מלמעלה שמריבות הן עניין רב פנים, עם מגוון השלכות. מצד שני, גם הניסיון להימנע מכל עימות (כמו בדוגמה של האישה) אינו מוביל לשום דבר טוב.
המשך יבוא