הרב שמחה כהן
אהבה ורחמים
את הקשר בין רחמים לחיבור נוכל למצוא בתרגום המוסמך ביותר של התורה לארמית, שעשה אונקלוס, ובדברי המהר״ל. אונקלוס מתרגם באופן קבוע את המילה ״אהבה״ במילה הארמית רחים, שמשמעותה קרובה ל״רחמים״. במילה דומה הוא מתרגם גם את הביטוי ״למצוא חן בעיניך״.
המהר״ל מזכיר כמה פעמים שרחמים (חמלה, רחמנות) הם מצב של חיבור. הבה נתבונן בדבריו (חידושי אגדות, שבת 139): ״ובכל המידות אין חיבור, אלא רק ברחמים. כשאדם מרחם על זולתו, הוא מתחבר אליו, והוא מרחם על מי שיש לו קשר אליו. כשם שאב מרחם על ילדיו — הוא קשור ומחובר לבנו, ולכן מרחם עליו. לכן נאמר שהוא אוהב אותו, משום שהוא קשור אליו״.
״מידת הרחמים והחמלה מתבטאת כאשר האדם נקשר ומתאחד עם מי שהוא מרחם עליו״.
המילה ״לרחם״ בהקשר הזה פירושה ״לגלות מעורבות רגשית״, אכפתיות ואמפתיה. לכן, כשהבעל מגלה הבנה לקשיי אשתו ואומר לה שהם אכן רציניים, היא חשה שלבעלה אכפת ממנה, והדבר מאשר לה שהוא קשור אליה. הדבר בולט במיוחד גם כשהבעל אומר לאשתו: ״דאגתי לך״. סביר להניח שהיא תהיה מרוצה מהבעת אהבה כזאת יותר מאשר ממילים רכות אחרות, למשל ״התגעגעתי אלייך״. משום שהיא מבטאת אכפתיות. לעומת זאת, כשהאישה אומרת לבעלה ״דאגתי לך״, אין לכך אותה תוצאה. לגבר לא נעים לשמוע שאשתו הרגישה רע, ועל אחת כמה וכמה שהרגישה כך בגללו, משום שחזר הביתה מאוחר.
כשאב מרחם על בנו, הוא ״מרגיש״ אותו ומעמיד את עצמו במקומו. פצעו של הבן, גופני או נפשי, גורם לאב כאב ממשי. בהחלט ייתכן שהכאב שההורים חשים על ילדם גדול בהרבה מהכאב שהילד עצמו חש בפועל. הסיבה לכך היא שההורים קשורים לילדיהם. האישה מצפה, במידה מסוימת, שבעלה יביע כלפיה קשר רגשי דומה.
היא אכן מנסה להכאיב לו מעט, כדי לגרום לו להיות מעורב באופן פעיל בבעיותיה וברגשותיה. היא באמת מצליחה להכאיב לו, אבל כפי שהסברנו לעיל, זהו כאב אחר — תחושה של כישלון ודאגה, שמעוררת בו רצון להתרחק ממנה.
אפשר להבחין בהשלכות של ציפיית האישה להזדהות עם בעיותיה אפילו בפרטים קטנים שהיא עצמה אינה שמה לב אליהם.
למשל, אפשר לעקוב אחר שפת הגוף של האישה כשהיא מגישה אוכל לאורחים. היא מושיטה לכל אחד מנה, ובתוך כך מחייכת ואומרת ״בתיאבון״. אבל כשהיא מגישה מנה לבעלה, לא זו בלבד שחיוך אינו מעטר את פניה, אלא שאפשר להבחין בהן גם בהבעה קלה של סבל.
לשינוי הזה בהבעת פניה יש שתי סיבות. האחת היא העובדה שמטבע האדם לנהוג בלבביות רבה יותר כלפי אנשים זרים מאשר כלפי מכרים. השנייה היא רצונה הלא מודע לומר לבעלה: ״אתה שם לב שקשה לי?״
הבעל מגיע הביתה ומצפה שיקבלו את פניו בחיוך. האישה הייתה במצב רוח מצוין, אבל כשרגלו של בעלה חוצה את סף הבית, פניה לובשות הבעת סבל, אף שהיא מברכת אותו לשלום ובליבה שמחה על בואו. וכל זה, כפי שכבר אמרנו, מתרחש באופן לא מודע.
יש לציין פרט חשוב נוסף. במצבים מסוימים נדמה לאישה שבעלה כלל אינו לוקח ללב את העובדה שלא טוב לה, אבל למעשה אין זה כך. סביר להניח שבעיותיה דווקא מדאיגות אותו מאוד, אבל הוא מנסה לדחוק אותן מתודעתו, ובעיקר — להראות כלפי חוץ שכל תלונותיה, בקשותיה לעזרה ואפילו דמעותיה אינן נוגעות לליבו.