לאה מולודוי
על המסר שהייתי צריכה לשמוע ועל מסכת החמצן.
הקיץ טסתי עם הילדים לאמא בבלארוס. בכלל, טיסה לבד עם שלושה ילדים קטנים היא פרויקט שאינו מתאים לחלשי עצבים, ובמיוחד לא לאימהות מותשות מהחופש שאינו נגמר. במהלך הטיסה קרה לי מקרה מעניין, שרק כעבור כמה ימים מצאתי בתוכי את הכוחות לחשוב על משמעותו.
לפני ההמראה, כשהמטוס נע לעבר מסלול ההמראה, הדיילות הדואגות לנו מסבירות בפירוט את כללי הבטיחות בטיסה ומדגימות מה לעשות ואיך לפעול בנחיתת חירום. חגרו את זה, לבשו את ההוא, משכו בזה ובזה. ספק אם מישהו מתייחס לזה ברצינות, וברוך ה׳ שכך. ובכן, בזמן שהדיילת בקדמת המטוס ביצעה את הריקוד הפשוט שלה, ניסיתי להשתלט על השובב חסר המנוח שהשתולל והיה מוכרח לעמוד מיד דווקא במעבר, ובשום פנים ואופן לא לשבת חגור על ברכיה של אמא. בזמן שניסיתי לשווא להסיח את דעתו במשהו ולהגיע להסכמה ברוח טובה עם מפר הכללים, כלל לא הבחנתי שהדיילת ניגשה אלינו.
היא נגעה בכתפי, וכשפגשה את מבטי אמרה: ״במקרה של אובדן לחץ בתא הנוסעים, הרכיבי את מסכת החמצן קודם לעצמך, ואחר כך לילדים!״
היא תחבה לידי שקית עם מסכת חמצן ופנתה אל המושב שלה. למען האמת, לא ייחסתי להנחיה הזאת שום חשיבות, אבל המסכה עצמה עניינה את הפעוט, והוא הסכים שאחגור אותו.
כשחזרתי הביתה, מצאתי את עצמי חסרת כוחות לחלוטין בתוך סחרחרת מטלות הבית, כשהילדים, שכבר התעייפו מהחופש, יושבים לי על הראש ושואבים את האנרגיה שלי בלי פשרות. כשהבטתי סביבי ראיתי שהמטוס שלי איבד לחץ, שסביבי נורות אדומות מהבהבות ומצפצפות ומאותתות שעליי להרכיב בדחיפות את מסכת החמצן. ומה אני עושה? אני מרכיבה מסכות לילדיי, אחר כך לילדים של אחרים, אחר כך לאימהות ולאבות שלהם, לדודות ולדודים, והנה אני כבר פורצת לתא הטייס כדי להרכיב גם לו מסכת חמצן.
עצרי! התעשתי! לפי כללי הבטיחות בטיסה, המבוגר צריך להרכיב את המסכה קודם לעצמו, ואחר כך לילד!
הרי יש לזה סיבה! כדי להציל את חייו של מישהו, את צריכה להיות מסוגלת להציל את עצמך, להבטיח את המשך תפקודך. קודם המבוגר, ואחר כך הילד. הרי מפחיד לחשוב מה יקרה לילד אם המבוגר שלו, מתוך פרץ של גבורה או פשוט מתוך הרגל, ישכח להציל את עצמו.
לא מזכיר לך משהו?
כבר מתקרב הערב, ופתאום את מבינה שעוד לא אכלת ארוחת צהריים, כי היית צריכה להכין אוכל ולהאכיל גדוד שלם. עוד מעט חצות, ואת, אחרי ששטפת הררי כלים וסידרת את הצעצועים, עדיין מקפלת את הכביסה הנקייה, בידיעה שבעוד שעה כבר תתחיל העלייה לרגל לחדר השינה של אמא. מתארגנים לצאת לטיול, ואת עדיין בשמלת הבית והפה שלך יבש.
בבקשה, למען הילדים ובעלך, הרכיבי את מסכת החמצן קודם לעצמך!
רק כך תוכלי לתת לאהובייך את מה שהם זקוקים לו כדי לחיות ולהתפתח. רק כך יהיו לך כוחות לראות את העיניים האוהבות ואת כל הברכה שממלאת את ביתך.
טיסה נעימה!