נושא הפרק הזה הוא תקופת שבעת הימים שלאחר הפסקת הווסת.
בתקופה זו חלים בגוף האישה שינויים חשובים רבים, ובייחוד – הביצית מבשילה ורירית הרחם מתעבה, כפי שכבר הוזכר בפרק הראשון. לאישה ניתנת הזדמנות מיוחדת להשתתף ביצירה המופלאה המתרחשת בקרבה – לבדוק בעדינות את גופה ולברר את מצבה במשך שבעת הימים האלה. בימים אלה האישה מתכוננת להיטהר, ומוודאת מדי יום שאין עוד הפרשות דם מרחמה. את הימים האלה מדמים לשבעת ימי הבריאה.
אפשר גם להשוות את התקופה הזאת לאביב, כשעלי הכותרת של הפרחים נפתחים והפירות מתחילים להתמלא עסיס.
הפירות כבר נראים מעוררי תיאבון, אך כידוע, אין הנאה רבה מפירות שטרם הבשילו – הם מרים, חמוצים או חסרי טעם לחלוטין. צריך להתאזר בסבלנות ולחכות לקיץ – אז הם יהיו מקור להנאה של ממש.
-
«הפסק טהרה»
הטהרה אינה חלה מיד עם הפסקת הווסת הנראית לעין – צריכים לחלוף עוד שבעה ימים מלאים ללא הפרשת דם. לכן, כאשר האישה חשה שהדימום פסק (ובלבד שחלפו לפחות חמישה ימים מתחילת הווסת), היא בודקת את עצמה סמוך לשקיעת החמה (זמן השקיעה תלוי במיקומו הגאוגרפי של המקום ובעונת השנה, ומופיע ברוב לוחות השנה היהודיים), כדי לוודא שהפרשות הדם אכן פסקו לחלוטין. בדיקה זו נקראת «הפסק טהרה», משום שהיא מאשרת שהפרשות הדם פסקו, וממנה מתחיל תהליך ההיטהרות.
לאחר שווידאה בבדיקה שהדימום פסק לחלוטין, האישה לובשת לבנים לבנים ונקיים, ועם רדת הלילה מתחילה לספור «שבעה נקיים»[1].
ספירת «שבעה נקיים»
במשך כל שבעת הימים שלאחר «הפסק הטהרה», האישה בודקת שאין לה הפרשות דם ולובשת לבנים לבנים.
לאחר שבעה ימים שבהם התברר שאין הפרשות דם, בתחילת היום השמיני, כלומר בלילה שבין היום השביעי לשמיני, האישה טובלת במקווה.
-
אופן ביצוע הבדיקה
אישה נחשבת נידה גם אם יצאה מרחמה כמות קטנה מאוד של דם, אפילו כזו שאינה נראית מבחוץ. לכן בתקופות מסוימות על האישה לבדוק שאכן אין הפרשות כלל. הבדיקה נעשית באמצעות בד רך ולבן מכותנה או מפשתן. אפשר לרכוש עדי בדיקה מוכנים במקווה או בבית המרקחת.
הבדיקה המדוברת היא בדיקה פנימית, וצריך לדעת כיצד לבצע אותה. אפשר ללמוד זאת ממדריכת כלות המכינה כלות לחתונתן.
לאחר הבדיקה בוחנים את עד הבדיקה באור יום. הפרשות לבנות או צהובות על עד הבדיקה – ללא נקודות אדומות או שחורות, או נקודות בגוון אדום – מעידות שהבדיקה «נקייה».
ספרנו מקנה רק מושג כללי בנושא. את הלכות טהרת המשפחה יש ללמוד בספרות ההלכתית המתאימה, למשל, בספר «לחם, אש ומים» ובספרים אחרים.
[1] עם רדת הלילה, משום שלפי המניין היהודי היממה מתחילה בערב, בצאת הכוכבים, כפי שנאמר: «ויהי ערב ויהי בוקר» (בראשית, 1). את שעת רדת הלילה, כלומר צאת הכוכבים, אפשר למצוא בלוח השנה היהודי.