הגענו לשלב שבו הווסת מופיעה שוב. רירית הרחם והביצית שלא הופרתה מתפרקות ונפלטות מן הגוף כדי לפנות את הדרך ליצירה חדשה. האישה נעשית «נידה».
אפשר לדמות שלב זה לחורף. במבט ראשון, החורף הוא תקופה עגומה: ענפים חשופים – ללא פירות וללא עלים, אדמה חשופה או מכוסה שלג – ללא עשב וללא פרחים, קור עז וריקנות. ובכל זאת, אם נחשוב על כך, גם ממה שהחורף מציע לנו אפשר להפיק הנאה רבה. גם לחורף יש יופי משלו, ותועלתו ודאית.
האדמה והצמחים זקוקים לתקופת המעבר הזאת, שבה חייהם כמו נעצרים לזמן מה, כדי להתחדש בכוחות מחודשים באביב ובקיץ הבאים. וכבר בחורף מתחדש תהליך הצמיחה בעצים, אף שמבחוץ הדבר עדיין אינו ניכר.
בתקופת ה«חורף» בני הזוג מתרחקים זה מזה מבחינה גופנית, והקרבה האינטימית ביניהם אסורה.
כבר אמרנו[1] שאף שאין ביכולתנו להבין במלואם את חוקי התורה מסוג זה, השפעתם מובנת לנו היטב, ואנו רואים אותה ללא הרף. בזכות התחדשות הרגש שבני הזוג חווים בתום תקופת הנידה, הקשר הנפשי והרוחני ביניהם מעמיק. זוהי התוצאה של התרחקותם הגופנית בתקופת הנידה[2].
יתרה מזו. גם בזמן ההתרחקות עצמה ממשיכים יחסי בני הזוג להתפתח: האיש והאישה לומדים לאהוב ולהעריך ביחסיהם לא רק את הצד החושני, אלא גם את הצד הנפשי והפסיכולוגי.
זוהי תקופה שבה מתחזקים הכבוד ההדדי וההבנה ההדדית בין בני הזוג, ובה נבנית בין האיש לאישה מערכת יחסים איתנה ונעלה, שבשונה מן הקשר הגופני, מושפעת פחות מחלוף הזמן, כפי שעוד נדון בהמשך[3].
לשמירה על הלכות טהרת המשפחה יש גם יתרונות נוספים, ובפרט יתרונות רפואיים.
ההפרשות הנרתיקיות של האישה, שבדרך כלל הן חומציות, מתחלפות בזמן הווסת בהפרשות בסיסיות, שבשונה מן החומציות אין להן תכונות מחטאות. הפקק הרירי, שבדרך כלל סוגר את הפתח של צוואר הרחם, נשטף. הנרתיק והרחם נותרים ללא הגנה מפני זיהומים. לכן הימנעות מיחסי מין בתקופת הווסת מפחיתה את הסיכון לדלקות.
מעמד «נידה»
אישה נעשית נידה כאשר יוצאת מרחמה כמות כלשהי של דם, הן במסגרת הווסת והן בין וסת לווסת, מסיבות אחרות שאינן קשורות לתהליכים הורמונליים.
צבע ההפרשות הדמיות הוא אדום על כל גווניו, או שחור. הפרשות לבנות, צהובות או ירוקות, שאין בהן כתמים אדומים, גוונים של אדום או שחור, אינן נחשבות לדם.
לידה והפלה
לאחר כל סוג של לידה או הפלה האישה נעשית נידה[4].
התנהגות בני הזוג בתקופת הנידה
בתקופת הנידה אסורים לא רק יחסי אישות, אלא ממש כל מגע גופני בין בני הזוג, כגון נגיעה. לכך בדיוק מתכוונת התורה באומרה: «ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה»[5].
משום כך תיקנו חכמים תקנות נוספות, האוסרות מעשים העלולים להביא את בני הזוג לקרבה אינטימית. בין השאר נאסר בתקופת הנידה לישון במיטה אחת או במיטות הנוגעות זו בזו.
נזכיר: ספרנו מציג רק סקירה קצרה של ההלכות, הקשורות לטהרת המשפחה. יש ללמוד אותן כראוי מתוך הספרות ההלכתית.
[1] בסוף פרק 1, "חילופי עונות השנה".
[2] ראו פרק 4, "סתיו".
[3] ראו פרק 14, «אהבת אמת».
[4] להרחבה ראו פרק 9, "היריון, לידה והנקה".
[5] ויקרא, 18:19.