הרמוניה בטבע ובנישואין — נידה - מה פירוש הדבר?

יחסי אישות בתקופה שבה האישה נידה אסורים על בני הזוג על סמך דברי התורה, שכבר ציטטנו לעיל לא פעם:

“ואל אשה בנדת (נידה) טמאתה לא תקרב לגלות ערותה”[1].

שורש המילה “נידה” הוא “נוד”. משמעותו “להתרחק”, “לנוע ממקום למקום”, “לנדוד”. ברוח משמעות זו, המילה “נידה” מתארת את מצב הגוף ואת היחסים בין בני הזוג בתקופה זו.

בתקופה זו רירית הרחם בגוף האישה מתפרקת ויחד עם הדם “נעה” — נפלטת — מן הגוף. בתקופה זו בני הזוג אינם יחידה אחת, אלא נפרדים, “מורחקים” זה מזה. אך קרבת הלב עדיין מחברת ביניהם, ו“התרחקותם” זמנית. כעבור זמן קצר, לאחר הטבילה במקווה כשר, הכול ישוב למקומו. בדיוק משום כך מוצאת התורה להגדרת  מעמדה  של  האישה  בתקופת הווסת  מונח  מיוחד  — “נידה”, מן המילה “נדידה” — “מעבר זמני ממקום למקום”, ואינה מחילה  על  מעמד זה  מונחים  שליליים  (למשל “תועבה”), המגדירים יחסי אישות אסורים אחרים.

את מימיו המטהרים של המקווה מכנה התורה[2] “מי נידה”. שימו לב — באותו שם, כלומר “מי נידה”[3], או “מי נדידה”, מכונה גם תערובת המים ואפר הפרה האדומה, “חומר הטיהור” החזק ביותר שהתורה מעניקה לנו. התורה מצווה לטהר בתערובת זו אדם שנטמא ממגע בגופת מת. (נזכיר שוב: למושג “טומאה” בהקשר זה אין שום קשר ללכלוך גופני — הכוונה היא לתופעה רוחנית.)

[1]  ויקרא, 18:19

[2] במדבר, 31:23. במדבר (“במדבר”) — הספר הרביעי בחמשת חומשי התורה.

[3] במדבר, 19.