הרבנית חוה קופרמן
על פי המסורת, היא הייתה אחותה של אותה נערה משונם שהייתה מקורבת למלך בסוף ימיו של דוד המלך. (שתיהן היו יפות).
האישה משונם מכונה גם אישה דגולה (״גדולה״). וכמובן, הכוונה אינה לממדיה הגופניים אלא למעלותיה הרוחניות. היא הייתה נשואה, אך חשוכת ילדים. היא ובעלה חיו חיי צדקות, והנביא אלישע, שביקר בשונם לעיתים קרובות, היה מתארח בביתם כדי לאכול.
פעם ביקשה השונמית (״האישה משונם״) מבעלה להקצות בבית חדר לאלישע, כדי שאיש האלוקים יוכל לא רק לאכול אלא גם לנוח מן הדרך. הם סגרו שטח פתוח בקומה השנייה והפכו אותו לחדר. האישה הציבה בו מיטה, כיסא, שולחן ומנורה, כלומר כל מה שנחוץ, אך שום דבר מיותר. לכיסא בתנ״ך יש משמעות מיוחדת. נאמר שהציבה כיסא, ולא שרפרף ולא ספסל. בדרך כלל מציבים כיסא (כיסא) למלך; זהו דבר מכובד מאוד.
מאז, בכל פעם שאלישע מגיע לשונם, הוא מתארח בבית הזה יחד עם משרתו גיחזי (כבר דיברנו עליו בעבר; הוא אחד משבעת האנשים שאין להם חלק לעולם הבא).
השונמית היא אישה חכמה, והיא מבחינה מיד שגיחזי אינו אדם הגון. מכאן אנו למדים שנשים מכירות את טיבם של אורחים יותר מגברים. על אלישע היא אומרת (ספר מלכים 2, פרק 4, פסוק 9): ״אני יודעת שהוא (אלישע) קדוש״. היא אומרת זאת רק על אלישע, ולא על משרתו. השאלה היא כיצד ידעה על קדושתו של הנביא? נאמר שכאשר אכל, זבוב לא התעופף מעל ראשו.
פעם שכב אלישע לנוח בחדרו וביקש מגיחזי לקרוא לבעלת הבית. מדוע לא עשה זאת בעצמו? מפני שעל פי המסורת, מעולם לא הביט בפניה של אישה.
היא באה ונעמדה בפתח.
– עשית למעננו כל כך הרבה! – אמר לה. – אולי את זקוקה לפרוטקציה כדי לדבר עם המלך או עם שר הביטחון? (ההסבר הפשוט: לאלישע היו קשרים בחלונות הגבוהים; ההסבר השני, העמוק יותר: המלך הוא הקב״ה, ושר הביטחון הוא שליט הארץ).
– בתוך עמי אנכי יושבת, – השיבה השונמית. (כלומר, היא אינה רוצה ניסים, אלא רוצה לחיות כמו כל שאר האנשים, משום שכל נס חורג מגבולות הטבע; נס הוא דבר שאינו יציב, וכעבור זמן הוא ייעלם והכול ישוב למסגרתו הטבעית).
ואז אלישע שואל את משרתו:
– מה נוכל לעשות למענה?
גיחזי משיב:
– המשפחה הזאת חשוכת ילדים, ובעלה של האישה זקן מאוד.
– בעוד שנה, בזמן הזה, תחבקי בן, – אומר אלישע לשונמית.
– איש האלוקים, אל תאכזב את שפחתך. כשהמלאכים באו לומר דבר כזה לשרה, הם הודיעו לה שיבואו בעוד שנה. ואילו אתה מדבר איתי מיד על ילד. איך זה ייתכן?!
– אני אדם, לא מלאך. אינני יודע אם אהיה בחיים בעוד שנה. המלאכים נצחיים, ולכן יכלו לומר שיבואו בעוד שנה. ואני אומר לך כבר עכשיו: בין שאהיה בחיים ובין שלא, בעוד שנה תלדי בן.
כפי שכותב מחבר הפירוש לתורה ״אור החיים״ (רבי חיים בן עטר), הילד זקוק גם לאב וגם לאם. האם מעניקה חיים, והאב – אריכות ימים. אם האם דומיננטית, יש קשיים בהולדת הילד, וקיימת סכנה שחייו לא יהיו ארוכים.
אבל על כך בפעם הבאה...