ויכוחים ומחלוקות
4. אישה צריכה לנהוג לפי המסורות והמנהגים שבעלה נוהג לפיהם.
5. אדם המגיע לעיר אחרת או למדינה אחרת אינו צריך להפר את ההלכות הנהוגות באותו מקום. אם הגיע לשם לזמן קצר, עליו לדבוק גם במסורות של עירו.
גם אם ההלכה אינה אוסרת פעולה מסוימת, אך אנשי המקום מחמירים ונמנעים ממנה, ובכך יוצרים לעצמם סייג נוסף להלכה, אין לנהוג אחרת לעיניהם.
**** רבי אברהם מרדכי אלתר (האדמו״ר מגור, מחבר «אמרי אמת») סיפר משל כזה. היה יהודי עשיר אחד. היו לו שתי בנות. הבנות נישאו והתגוררו ליד אביהן. הוא עזר להן בכל מה שיכול היה, ולעיתים קרובות מאוד סעדו הילדים עמו. כשהחתנים באו לארוחת הצהריים, הם ישבו בנפרד, מפני שאחד מהם אכל מוצרי חלב, והאחר — בשר. כעבור זמן מה פחתו הכנסותיו של האב בחדות, והוא כבר לא היה יכול להאכיל אותם בבשר או בגבינה. לארוחת הצהריים הוגשו לחם ומים. לפתע הבחין האב שחתניו ממשיכים לשבת בפינות שונות, אף שאין על השולחן מאכלי בשר או חלב. הוא ניגש אליהם ואמר: «בסדר, בעבר נאלצתם לשבת בנפרד מפני שאסור לאכול בשר וחלב ליד אותו שולחן. אבל עכשיו, לשם מה?!»
במשל הזה ביקש רבי אלתר לבטא את המתרחש בדורנו: «בימים עברו הקדישו אנשים רבים את חייהם לעבודת ה׳ אמיתית, ובהתאם לכך נסבו המחלוקות והוויכוחים רק על עניינים רוחניים דקים. וכל המחלוקות האלה נגעו רק לחכמים עצמם. כיום, לעומת זאת, המאבק בעולם הדתי הוא על דברים פשוטים ובסיסיים, הנוגעים באותה מידה לכל היהודים, מקטן ועד גדול. אם כך, אין מקום לשום ויכוחים ומחלוקות».
6. כתוב בתורה («שמות», 23:2): «לא תהיה אחרי רבים לרעת».
מפסוק זה לומדים שאסור לתמוך ברשעים ולהצטרף לאנשים התומכים בעוברי עבירה. כך גם לגבי קבוצת אנשים המפיצים רכילות ומלבים את אש הסכסוכים בקהילה היהודית.
מי שמפיץ רכילות ומלבה סכסוכים אינו ראוי לכבוד ולהוקרה, גם אם הוא בעל מעמד מיוחד בחברה. במקרה זה, גילויי הכבוד וההוקרה יחזקו את מעמדו, והדבר יוביל למתח רב עוד יותר בקהילה.
7. מותר להיאבק בעוברי עבירה ולעורר אנשים נגדם. אך אין לרדוף אותם, שכן הקב״ה תמיד עוזר למי שמדכאים ורודפים אותו, גם אם הוא רשע (אדם רע, העובר עבירות בזדון).