הרבנית אסתר אופנגנדן
ויכוחים
אז מה עושים? קודם כול, צריך להבחין בין ה“רע“ ל“טוב“.
אנשים רבים חושבים שבמצב אידיאלי, בעל ואישה, כאדם אחד, כ זוג אמיתי, צריכים תמיד לחשוב ולהרגיש אותו דבר. הרי אדם אינו מתווכח עם עצמו!!!
אבל אדם כן מתווכח עם עצמו, ועוד איך! אחרת – מה הם לבטי נפש ומצפון?
יתרה מזו, אחת הסיבות העיקריות לכך שנבראנו כזוג היא בדיוק כדי שאחד יוכל למנוע מהשני לטעות.
כמו במדרש: כשנח הכניס נוסעים לתיבה, את השקר הוא לא הכניס.
- למה?! – התקומם השקר.
- אני מכניס רק זוגות, - ענה נח.
- אבל איך יוכל העולם לחיות בלי שקר? – התקומם השקר.
- אני מכניס רק זוגות, - חזר נח.
השקר הולך עצוב לאורך החוף, מתכונן למותו. לפתע פגש את הבגידה.
- הו, בגידה, התחתני איתי מהר, אחרת נטבע!!!
העמידו חופה ורצו אל נח. ונח – לא הייתה לו ברירה – הכניס אותם.
שואלים חכמים: ומה הרוויח נח? ההסבר הוא שבזוג, אפילו השקר אינו חסר גבולות כל כך. בשלב מסוים הבגידה תאמר: זה כבר יותר מדי!!! אפילו הבגידה אינה חסרת גבולות כל כך – גם השקר לא יוכל לשאת דברים מסוימים!
אגב, הרבי מקוצק אמר שאחר כך נולד במשפחונת הזאת ילד - וקראו לו פוליטיקה.
לבעל ולאישה יש הזדמנות נפלאה ובעלת ערך לראות דברים מזוויות שונות . לפעמים זה מוביל להחלטה משותפת – פשרה. לפעמים מתברר שעדיף לגשת לעניין משני צדדים בו־זמנית – כמו לרוב הבעיות. אפילו שטיחון קשה לנער כשמחזיקים יחד באותו קצה.
חוה קופרמן סיפרה שהוריה, הרב זילבר והרבנית, זכרם לברכה, התווכחו לפעמים בנוכחות הילדים – וכל אחד נשאר בדעתו. הדבר לימד את ילדיהם רבות.
ביקורת
למרבה הצער, קורה שוויכוח – דיון מועיל במצב – הופך למריבה הרסנית. בדרך כלל הביקורת משמשת כ"גשר" ביניהם.
במקום לדון במצב, אנחנו מתחילים לדון זה בזה.
מה רע בכך שאני רוצה, מתוך דאגה לאדם, לומר לו מהם חסרונותיו בצורה ברורה ורגשית (אחרת לא יקדישו לכך תשומת לב ראויה!!!). לעזור לו לתקן את עצמו, כלומר להיות כפי שאני רוצה לראות אותו?
| מבחן קצר. היזכרו בפעם שבה מתחו עליכן ביקורת: - אדם זר (למשל, בתחבורה הציבורית, עובר אורח וכדומה) - בעבודה - אנשים קרובים. - מה הרגשתן באותו רגע? - האם הייתן רוצות להיות שוב באותו מצב? - האם הייתן רוצות לגרום לאדם אחר להרגיש כך? |
אז מה יוצא מזה? אנחנו רוצים לעזור, ובסופו של דבר מכאיבים? למה?
ראשית, צריך לדעת איך למתוח ביקורת.
כבר התנא רבי אלעזר בן עזריה כתב שהוא מסופק אם יש בזמנו (!!!) אנשים שיודעים למתוח ביקורת.
רש״י מסביר כיצד למתוח ביקורת נכון:
- בכבוד
- באופן שפניו של האדם לא ישתנו (כלומר, בלי לפגוע בו או להעליב אותו כלל).
המבחן לביקורת נכונה – היא נכנסת בקלות אל הנפש ומשאירה רצון להמשיך להקשיב.
הגאון שילם למגיד על ביקורת.
ביקורת לוחצת ופוגעת, מעליבה ומשפילה – מסוכנת מאוד, בראש ובראשונה למבקר עצמו. הרב דסלר כותב – ה׳ דן אדם כזה כמי שבז לזולת ופוגע בו לשם הנאתו בלבד. העונש על כך כבד מאוד.
שנית, אכן, לעיתים קרובות בביקורת, כמו במריבות, מה שמניע אותנו אינו דאגה לטובתו של האדם האחר, אלא בעיות אישיות, בדרך כלל:
- תחרות
- גאווה
- כעס
- הביטחון שהכול חייב להתנהל כפי שאני מצפה.
המשך יבוא