הרב א׳ א׳ רבינוביץ
כידוע, על פי ההלכה יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה אם מדליקים בכל יום "נר איש וביתו" - "נר (אחד) לאדם ולביתו", כפי שמוזכר בגמרא.
"והמהדרין" - ממשיכה הגמרא, כלומר, מי שרוצים להדר במצווה - "נר לכל אחד ואחד" - "נר (נפרד) לכל אחד מבני המשפחה" (מלבד האישה, משום שהיא יחד עם בעלה נחשבת לאדם אחד).
"והמהדרין מן המהדרין" - מי שרוצים לקיים את המצווה ברמה גבוהה עוד יותר, - "מדליקים, לפי שיטת בית הלל, בכל יום עוד נר נוסף". (שבת 21 ע״ב)
השאלה מתבקשת מאליה - מדוע דווקא למצוות נרות חנוכה נלווים כל כך הרבה "הידורים" - תוספות נוי? הביטוי "מהדרין מן המהדרין" אינו מופיע בשום מקום אחר...
התשובה טמונה בעצם טיבו של הנס שהתרחש בחנוכה.
נס פך השמן היה נחוץ משום שנמצא רק פך קטן אחד של שמן טהור, שלא נטמא, שהיה יכול להספיק ליום אחד בלבד, ואילו להכנת שמן טהור חדש נדרשו עוד שבעה ימים... וכאן אנו נתקלים בתעלומה - על פי ההלכה, "טומאה הותרה בציבור" - אם רוב העם היהודי נמצא במעמד של "טמא", כלומר טמאים מבחינה הלכתית, בכל זאת אפשר, למשל, להקריב קורבן פסח. כלומר, היה להם היתר מלא להדליק את המנורה בבית המקדש בשמן טמא, שנטמא! מכאן שנס השמן של חנוכה עצמו כלל לא היה הכרחי! (ראו פירוש פני יהושע על הגמרא)
אך היהודים רצו לשוב ולהדליק את המנורה דווקא בשמן טהור, דבר שהיה בגדר מדרגה גבוהה יותר, "תוספת נוי" גדולה יותר - הידור, אף שבמצבם גם כל שמן אחר היה כשר בהחלט.
כעת מובן יותר מדוע דווקא להדלקת נרות חנוכה נלווים אצלנו הידורים רבים - תוספות נוי: הרי נס חנוכה עצמו התרחש רק משום שהחשמונאים רצו לקיים את מצוות הדלקת המנורה בהידור, באופן הטוב ביותר!
לזכר זאת, גם היום אנו משתדלים להשקיע את כל המאמצים כדי לקיים את המצווה הזאת בכל ההידורים האפשריים.
ליומו האחרון, השמיני, של חנוכה יש שם מיוחד משלו.
אנו מכנים את היום השמיני "זאת חנוכה", שפירושו "זוהי חנוכה". ההסבר המקובל לשם הזה קשור לכך שביום זה אנו קוראים קטע מן התורה שבו מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח" - "זוהי הקדשת המזבח".
בספר "שם משמואל" מובא הסבר נוסף, עמוק יותר:
המספר "שמונה" קשור במסורת שלנו לעל־טבעי, "למעלה מדרך הטבע". בשבעה ימים (ששת ימי הבריאה ושבת) נברא העולם. ואילו מצוות המילה - ברית מילה - צריכה להתקיים דווקא ביום השמיני. מצווה זו מסמלת את הצורך לשלוט בכוחות הטבעיים וברצונות ולהכפיף אותם לתורה. ובזכות המצווה הזאת אנו זוכים להנהגה למעלה מדרך הטבע - להשגחה "אישית" של הקב״ה, שהיא מעבר לגדרי ה"טבעי", מעל הטבע.
ו- "זאת חנוכה" - זוהי חנוכה עצמה! זה מה שהתרחש בחנוכה. מאחר שהחשמונאים נאבקו בעול היווני בכוח על־טבעי ובמסירות נפש, הם זכו לסייעתא דשמיא - עזרה אלוקית - מעל כל חוקי הטבע, ולכן התרחשו עבורם ניסים שונים.
אנו מכנים את היום השמיני זאת חנוכה, משום שלמספר "שמונה" יש עבורנו משמעות מיוחדת.