רבי צדוק הכהן מביא משל נפלא: את ארמון המלך הקיף גן מופלא ויפהפה. הגן הזה היה יקר למלך כבבת עינו. הוא לא הרשה לאיש להיכנס אליו, אפילו לבני משפחתו.
יום אחד הצליח בנו הקטן של המלך להערים על השומרים ולהתגנב לגן.
אולם שם חיכתה לו הפתעה מאוד לא נעימה: כלב שמירה ענקי...
הכלב התנפל עליו ונשך אותו עד זוב דם. השומרים מיהרו לעזרתו וחילצו את הילד. מאז, בכל פעם שהמלך רצה להזכיר לבנו שאסור לטייל בגן הפרטי שלו, אמר לו: «זכור את הכלב». והילד איבד לחלוטין את הרצון אפילו להתקרב לגן…
בדומה לכך, מסביר רבי צדוק הכהן, הקב״ה מזהיר אותנו, כדי שאפילו לא תעלה בדעתנו המחשבה לעזוב את התורה.
כדי שלא נשכח, חס ושלום, שהקב״ה משגיח עלינו בעצמו ובכל רגע יודע בדיוק מה אנחנו עושים.
האזהרה הזאת נמסרת לנו באמצעות התזכורת למלחמה בעמלק והציווי שלא נשכח: הצרה הזאת באה עלינו רק מפני ש«רפו ידיהם (של היהודים) מן התורה». ודי להזכיר את הנשיכה הכואבת של אותו כלב כדי לסלק מלבבותינו כל מחשבת חטא!
תרגום: גב' לאה שוכמן