חגי, זכריה ומלאכי - שלוש הטיפות האחרונות של הנבואה

הנביאים האלה חיים ופועלים כשבית המקדש עדיין חרב, אבל השלטון הבבלי, שנמשך 70 שנים, כבר התחלף בשלטון פרס.

כדאי לזכור שלאחר חורבן בית המקדש הראשון מסתיימת תקופת הנבואה. (אפשר להמחיש זאת בדימוי: אין מים בברז, אולם אם פותחים אותו, עדיין מטפטף ממנו משהו).

חגי, זכריה ומלאכי - שלוש הטיפות האחרונות של הנבואה.

נבואותיהם כבר שונות - אינן גלויות, אלא נסתרות, מעורפלות ולא מובנות.

כדאי לזכור עוד דבר. את גורלו של השלטון הבבלי חזה הנביא ירמיהו. הוא אמר: בבל תחזיק מעמד 70 שנים, ואחר כך תיפול. היהודים (בתחילת הגלות) קיוו שאז ישובו לארץ ישראל. (בית המקדש נחרב 18 שנים לאחר שהתבססה ההגמוניה הבבלית). ואכן, חלפו 70 שנים, ובבל נכנעה לכורש, שליט פרס. כורש מפרסם הצהרה בדבר שיבת היהודים לארץ ישראל. הוא מצווה על כל נתיניו לסייע ליהודים בכך, ואף מחזיר חלק מכלי המקדש.

לא כולם שבים לארץ ישראל — בעיקר שבים מי שלא נקלטו בבבל, לא צברו רכוש, מעמד או יוקרה — כלומר, הדלים ביותר לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה רוחנית.

עם שובם הם מניחים את היסודות לבית המקדש השני.

הנביאים חגי, זכריה ומלאכי מצביעים בפניהם על המקום המדויק של בית המקדש העתידי ושל המזבח. יתרה מזו, הם אומרים שכבר עכשיו אפשר להקריב קורבנות במקום הזה, אף שבית המקדש עדיין לא נבנה. הבחירה הנכונה של המקום חשובה ביותר — טעות של מילימטר, והעבודה הייתה הופכת לעבודה זרה.

כל אחד מהנביאים מסר את «קובץ המידע» שלו — אחד ציין את מקום המקדש, השני את מקום המזבח, והשלישי הודיע שאפשר להקריב קורבנות.

אבל עדיין לא חלף פרק הזמן שצריך לעבור מן החורבן ועד לבניית בית המקדש החדש (70 שנים). האוכלוסייה המקומית — הלא יהודית — כותבת מכתבי הלשנה לפרס. «היהודים לוחמניים! אם יוקם בית המקדש, הם ימרדו בשלטון! היהודים בארץ ישראל הם איום על פרס!»

ואז ניתן צו להפסיק את הבנייה; מתחילות אותן 18 שנות קיפאון, שבהן בית המקדש אינו נבנה עוד. האירועים המסופרים במגילת אסתר משתרעים על פני 14 מתוך 18 השנים האלה.

נבחן ביתר פירוט את המשימות שמילא כל אחד משלושת הנביאים...

המשך יבוא

אנו מודים לכתב העת «קול יעקב» ולגב׳ אלה פלדמן באופן אישי על החומר שסיפקו.