4. בכמה מקומות בתורה נאמר: ״והלכת בדרכיו״ (דברים, 28:9), ״ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו״ (שם, 11:22), ״אחרי ה׳ אלוהיכם תלכו ובו תדבקון״ (שם, 13:5). חכמים שואלים: ״כיצד יכול אדם ללכת אחרי הקב״ה עצמו? אחרי השכינה? הרי האש פשוט תבלע אותו!״
התשובה היא שמדובר כאן במידותיו של הקב״ה, בשאיפה להידמות לו בדרכי הנהגתו: להיטיב עם בני אדם, לעזור לעניים, לבקר חולים, לנחם אבלים ולקבור מתים — כפי שעושה הקב״ה.
5. מצוות אלו אינן מוגבלות בזמן, במקום או בגיל. אפילו לפעוטות יש לספר על המצווה הזאת ולכוון אותם לדרך של אהבה וטוב.
אם אדם אינו משקיע כל מאמץ לתקן את מחשבותיו ואת יחסו לזולת ואינו משתדל לשפר את מעשיו, גם הוא אינו מקיים את המצוות האלה.
6. כתוב בתורה: ״וחי אחיך עמך״. מפסוק זה לומדים חכמים שיש לדאוג לזולת באופן שלא יפגע גם באדם עצמו.
יתרה מזו, חייו של האדם עצמו צריכים לעמוד אצלו במקום הראשון. למשל, אם שניים הולכים במדבר ולאחד מהם יש מימייה ובה מים שיספיקו רק לו כדי לשרוד (אם יחלקו את הכמות הזאת ביניהם, שניהם ימותו בצמא), אין עליו לחלוק את המים עם שותפו לדרך. תחילה על האדם לבדוק שיש לו כל הדרוש לו, ורק אחר כך לחלוק עם אחרים ולדאוג להם.
התורה אינה מצווה לתת את רכושנו לאחרים כדי שנהפוך בעצמנו לעניים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסכנת חיים.
אם שתי ערים משתמשות באותו מקור מים, העיר העליונה רשאית לסגור זמנית את תעלת המים לתושבים שבמורד אם אין די מים.
**** רבי יוזל הורוביץ, שנקרא הסבא מנובהרדוק, נקלע לעיירה קטנה ביום כיפור. כשנכנס לבית הכנסת המקומי, הבחין ביהודי שנעל נעלי עור. רבי יוזל שאל אותו מדוע אינו חולץ את נעליו, והאיש השיב שאין לו גרביים, והוא מתבייש להיכנס יחף למקום הומה אדם. כששמע זאת, הסיר רבי יוזל מיד את גרביו ונתן אותן לאותו אדם. כל אותו היום הלך יחף.
לאחר מכן שאלו אותו מדוע לא דאג קודם כול לעצמו. וכך השיב: ״היהודי הזה גר כאן, ואילו אני רק אורח. אותי לא מכירים, ואף אחד לא ישים לב אליי, אבל עליו בוודאי ידבר מישהו ויגרום לו אי־נעימות. ועליי, גם אם ידברו, הרי היום אני כאן ומחר במקום אחר, ולכן אין זה משנה לי״.