ליל החינה המפורסם (בעברית — “חינה”) הוא טקס ססגוני, אותנטי ורועש להפליא הנערך לפני החתונה. הוא נפוץ בקרב יהודים ספרדים (בני עדות המזרח) — יוצאי מרוקו, תוניסיה, תימן והודו, וכן בקרב יהודי ההרים ויהודי בוכרה.
בישראל של ימינו החינה המרוקאית הפכה לחגיגה ענקית ועצמאית, שלעיתים אינה נופלת בהיקפה מהחתונה עצמה.
על פי המסורת, משפחת הכלה אחראית על הארגון והכיבוד בחינה. החגיגה מתקיימת באווירה של שמחה מזרחית חסרת מעצורים, וכוללת כמה שלבים מרכזיים:
תלבושות מסורתיות והחלפת מראה
במהלך החינה האורחים, ובראש ובראשונה החתן והכלה, מחליפים את בגדיהם בתלבושות מסורתיות מפוארות.במסורת המרוקאית אלה קפטנים רקומים בזהב (תקשיטות וקפטנים), ועל ראש הכלה מניחים כיסוי ראש מסורתי גדול ונוצץ. כלת השמחה עשויה להחליף במהלך הערב לפחות 3–4 שמלות בצבעים שונים. גם קרובי המשפחה והחברים לובשים לעיתים קרובות בגדים מסורתיים, וכך יוצרים אווירה ססגונית להפליא.
תהלוכת מתנות וממתקים
לצלילי מוזיקה מזרחית מחרישת אוזניים ולקולם הקצבי של התופים, מכניסים לאולם מגשים ענקיים ומקושטים בהדר. עליהם מונחים הררים של ממתקים מסורתיים: בקלאווה, מרציפן, מאפים עם דבש ואגוזים, פירות יבשים. המתיקות מסמלת חיים מתוקים ומאושרים למשפחה העתידה לקום. על המגשים מונחות גם מתנות יקרות ערך: על פי המנהג, אמו של החתן מעניקה לכלה תכשיטי זהב (צמידים, טבעות), ואמה של הכלה מעניקה מתנות לחתן (למשל שעון).
את כל המתנות הללו נושאים לראווה לפני האורחים, תוך ריקוד כשהמגשים בידיים.
טקס מריחת החינה
ברגע השיא החתן והכלה מתיישבים בכיסאות “מלכותיים” מיוחדים. הנשים המבוגרות במשפחה (בדרך כלל סבתות או אימהות שנישואיהן מאושרים) מכינות משחה מחינה טבעית.אישה לוקחת מעט חינה ומניחה אותה על כפות ידיהם של החתן והכלה בצורת מטבע עגול. כדי לא ללכלך את הבגדים, עוטפים את כפות הידיים בסרטי משי יפים או מלבישים עליהן כפפות מיוחדות ורקומות. את המשחה הזאת מורחים גם על כפות ידיהם של כל האורחים המעוניינים בכך, למזל טוב. החינה מותירה על העור סימן כתום שנשאר כמה ימים.
המשמעות הרוחנית הנסתרת:
מלבד האיחול לעושר ולרווחה (צורת המטבע), המילה “חינה” (בעברית חנה) מתפרשת במסורת היהודית כראשי תיבות של שלוש המצוות המרכזיות (מצוות) המוטלות על אישה יהודייה נשואה:1. חלה (חלה) — הפרשת חלק מן הבצק בעת אפיית לחם.
2. נידה (נידה) — שמירה על דיני טהרת המשפחה.3. הדלקת נרות (הדלקת נרות) — הדלקת נרות שבת.
כך הופך הטקס לטקס חניכה שמח אך עמוק מבחינה רוחנית, שבו הנערה נכנסת למעמדה כאישה יהודייה נשואה.
ליל החינה בקרב יהודי תימן שונה במידה ניכרת מן החינה המרוקאית בתלבושות ובשירים.