הרב ברוך פרוכטר
חינוך מתבגרים: מאפייני תקופת המעבר
מוקדש לעילוי נשמת אהובה בת דניאל
מיהו מתבגר?
אצל כל אחד מאיתנו, כשנשמעת המילה "מתבגר", עולות בדרך כלל אסוציאציות מסוימות: מבנה גוף מגושם, תנודות חדות במצב הרוח, מרידות, התנהגות שאינה מובנת כלל לנו, המבוגרים… הבן (או הבת) המתבגר, שהוא חציו ילד וחציו מבוגר ועדיין אינו מבין לגמרי את תפקידו ואת מקומו בעולם הזה, הוא יצור שברירי מאוד. כדאי לנהוג בזהירות מיוחדת בתקשורת עמו, כדי שלא לקלקל, חס ושלום, את היחסים — לא רק לזמן רב, אלא לעיתים גם לכל החיים.
נבהיר מראש כי בקטגוריית המתבגרים אנו כוללים ילדים מגיל 11-12 ועד גיל 15-16, עם הבדלים אישיים קלים. עם זאת, הגיל בפועל עשוי להיות רחוק מלשקף את המציאות: אפשר לדון עם בת 14 בשאלות גדולות של החיים ולהרגיש שיש בה תבונה של אישה בוגרת בת 30, וכעבור חמש דקות אותה בת תרוץ לריב עם אחותה הקטנה על שקית ממתקים — ברמה של ילדה בת 7. לא רק הסובבים אותם, אלא גם המתבגרים עצמם חווים את הקונפליקט שבתודעתם. המבוגר והילד נאבקים בתוכם ללא הרף (בהצלחה משתנה); ההתבגרות הרגשית והשכלית מתרחשת באופן בלתי אחיד מאוד, ומכאן התפרצויות הרגש, ההתנהגות הלא הגיונית ועוד מוזרויות רבות.
הגדרה עצמית
אפשר למנות בעיות רבות של גיל ההתבגרות, לחלק אותן לקטגוריות ולדרגות חשיבות, אך קשה לחלוק על כך שהמשימה החשובה ביותר לילד המתבגר היא משימת ההגדרה העצמית. במשך כמה שנים מחפש המתבגר מדי יום תשובה לשאלות החשובות ביותר עבורו: "מי אני?" ו"מה אני?". במאמרים הקודמים הוקדשה תשומת לב רבה לחשיבותם של יצירת קשר רגשי קרוב, תחושת אמון ושיחה פתוחה עם ההורים; כל אלה הם כלים שיכולים להקל מאוד על משימת ההתבגרות וההגדרה העצמית. הדבר עובד היטב במיוחד בחברה דתית אחידה יחסית, שבה ההורים (וסביבתם הקרובה) הם הדמויות העיקריות לחיקוי, ללא צורך בלבטים, בייסורים הכרוכים בביטוי עצמי ובחיפוש המקום בעולם. אולם לא הכול פשוט כל כך: הניסיון מלמד שבשלב זה ההורים, ככל שהיינו רוצים בכך, אינם סמכות בלתי מעורערת.
הדבר החשוב ביותר — החברים
על ההורים להבין ולקבל מציאות אובייקטיבית: בתקופת ההתבגרות, הדבר החשוב ביותר לילדים הוא לזכות להערכה רבה מבני גילם ומחבריהם. השבחים או האכזבה של ההורים נדחקים למקום השני, ואם החבורה תחליט שלבן הוא שחור, כך הוא ייראה בעיני המתבגר, וכל ניסיון להעריך את המציאות בשיקול דעת (בעזרת ההורים האוהבים ועתירי הניסיון, כמובן!) ייתקל ככל הנראה בחומה אטומה של חוסר הבנה. הדבר החשוב ביותר למתבגר הוא משקלו בחבורה, מעמדו בקרב חבריו, אישורם והכרתם. לעיתים קרובות תלות כזאת נמשכת כל החיים, ואדם בוגר כזה יראה תמיד בהצלחתו בחבורה את המדד היחיד להצלחה.
כאן כדאי לנו לחזור ולהיזכר בתכנים של המאמרים הקודמים, כדי להזכיר לעצמנו: ככל שהצלחנו לבנות לילדנו הערכה עצמית גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים שתלות כזאת בחבורה תחלוף יחד עם חוסר היציבות ההורמונלי. ולהפך, אם הקשר והאמון עם ההורים נפגעו, כל בעיות הילדות והתסביכים שלה עלולים להחריף בגיל ההתבגרות, חס ושלום, בעוצמה נוראה, וההתבגרות תהפוך מתקופה לא פשוטה לעינוי — הן לילד והן לקרוביו. חשוב גם להבין שככל שהיינו רוצים בכך, לא נצליח לשנות את החבורה: החוצפנים יישארו חוצפנים, וחובבות האופנה — חובבות אופנה; השאירו להוריהם את האחריות לחייהם. עבורנו חשוב להבין בזמן את רגשותיו של ילדנו, ובמידת הצורך לנסות לעזור לו לעבור לחבורה אחרת (שהרי אישורם של בני גילו נמצא במקום הראשון), כדי שדפוס ההתנהגות המתגבש יהיה קרוב ככל האפשר לדפוס הרצוי.
סימנים חיצוניים של ההתבגרות
ראשית, עלינו להבין בבירור שההתבגרות הרגשית קשורה בקשר בל יינתק לשינויים הפיזיולוגיים בגופו של הילד. בתקופה זו יש יותר מדי הורמוני גדילה, והם מחפשים מוצא בכל דרך אפשרית. לפעמים עודפי ההורמונים מתבטאים בעור — אלה הם פצעי הבגרות, שבאמצעותם הגוף נפטר מעודפי חומרים. בפצעונים כאלה ניתן לטפל בקלות יחסית באמצעות תכשירים קוסמטיים מודרניים, ובדרך כלל, עם הקפדה על היגיינה נאותה, הם נעלמים כעבור חודש או חודשיים בלי להשאיר סימן.
המצב מורכב יותר אצל אותם מתבגרים שעודפי ההורמונים שלהם אינם יוצאים דרך נקבוביות העור, אלא נכנסים לדם ומסתובבים בו במשך זמן מה. הסימנים החיצוניים של חוסר איזון הורמונלי כזה דומים מאוד לדיכאון, עם התפרצויות תוקפנות מדי פעם, ויכוחים, גילויי חוצפה בהתנהגות וכן הלאה. לעיתים ההורים פשוט אינם מזהים את בנם (או בתם) המושלם, שהפך ממש בתוך שבוע למפלצת לא מוכרת. חשוב שהורים אלה יבינו שגם זה אחד מביטויי תוכניתו של הקב״ה, ושכך הגוף הגדל פשוט נפטר מעודפי ההורמונים. מצב זה יימשך, ככל הנראה, בעזרת ה', לא יותר מחודשיים או שלושה, ולא כדאי לגרור את המתבגר לבדיקה אצל רופא משפחה ולתת לו תרופות הרגעה. זכרו שמצב כזה אינו ניתן לטיפול, התאזרו בסבלנות ובחוכמה והחזיקו מעמד.