לאה גיטל שוכמן
בכל הדורות קיים עם ישראל ביראה מיוחדת את המצווה לבער את החמץ מרשותו לפני פסח. ידוע שכאשר אנו מנקים במסירות נפש את הבית ואת כל תכולתו מחמץ ומכשירים אותם לפסח, הבורא «שוטף» את היצר הרע מנשמותינו ומשחרר אותנו משלטונו.
אנו מביאים בפניכן סיפור על אירועים שהתרחשו במציאות, הממחיש זאת טוב יותר מכל הסבר.
ר' שלמה היה אחד מתושבי הכפר האמידים והמכובדים ביותר. מלבד המפעל לייצור בירה וודקה באיכות גבוהה שהיה בבעלותו (והניב הכנסות ניכרות), הוא היה גם יועצו האישי של בעל האחוזה המקומי. בעל האחוזה העריך וכיבד את היהודי החכם, שעצותיו הצילו אותו לא פעם מפשיטת רגל. ר' שלמה, מצידו, נהג אף הוא בכבוד כלפי בעל האחוזה, ובלבביות כלפי אחיו היהודים. כולם ידעו שאם מישהו נתון בצרה וזקוק לעצה טובה או לסכום כסף גדול — אצל ר' שלמה אפשר למצוא בקלות את שניהם.
לקראת אותו פסח היה ר' שלמה עסוק במיוחד: התקבלה הזמנה דחופה לכמות גדולה של וודקה, והיה צריך להספיק לייצר ולשלוח הכול לפני פסח. לכן, כשנודע לו ששכנו, האופה ר' וולף, נוסע לעיר להסדיר את מכירת החמץ, שמח מאוד:
– ר' וולף, תוכל להסדיר את המכירה גם בשמי? יש לי המון עבודה, אני לא מספיק כלום!
– בוודאי, ר' שלמה, איזו שאלה! אשמח לעזור!
– ובכן, ברוך ה׳. אם כך, אני ממנה אותך לשליח שלי.
– בסדר. אל תדאג — הכול ייעשה.
ר' וולף נסע, ור' שלמה חזר לעיסוקיו. משלוח המשקאות החריפים נמכר בהצלחה, ור' שלמה התמסר בכל ליבו להכנות לפסח.
והנה הגיע הרגע הגדול — ליל הסדר של פסח. בבית, בזכות מאמציה של אשתו רחל, לא נותר אפילו פירור חמץ, והבית כולו הבריק בניקיונו. הילדים, לבושים בבגדים חדשים, ישבו סביב שולחן מפואר, שאירח ברוחב לב גם עניים רבים שלא היה להם לאן ללכת לליל הסדר. ר' שלמה עצמו, בקיטל לבן כשלג ובשטריימל עצום, נראה כמלך. הסדר החל.
ר' שלמה קרא את ההגדה, פירש אותה והקשיב לסיפורים הנפלאים שלמדו הילדים בחדר, שתה ארבע כוסות ואכל מצה, שמח בשאלות הטובות — אך אי שם בעומק ליבו חש כל הזמן אי־נוחות מוזרה, כאילו משהו מפריע לו. «זה פשוט היצר הרע — החליט גיבורנו בליבו — היצר הרע רוצה לשלול ממני את שמחת החג, עליי להשתדל להתעלם מהקול הפנימי הקודר».
אולם, כפי שהתברר בהמשך, באותו ערב היו לקול הפנימי סיבות טובות…
כשהגיע לבית הכנסת למחרת בבוקר, פגש ר' שלמה את ר' וולף, שכבר התחיל להתפלל. אחרי התפילה רצה ר' שלמה לשוחח עם שכנו, אך הבין שהלה כבר הלך. כשהדבר חזר על עצמו כמה פעמים, החל ר' שלמה לחשוד שמשהו אינו כשורה.
למחרת, אחרי התפילה, הלך בדרך שבה ר' וולף הולך בדרך כלל, וכמעט מיד נתקל בו. ר' וולף החוויר, אחר כך הסמיק, וכבר התכוון לפנות הצידה, אך ר' שלמה אחז בחוזקה בידו:
– ר' וולף היקר, מדוע אתה מתחמק ממני? במה פגעתי בך? אתקן הכול, רק תגיד…
– א-אתה.. מה… ל-לא… — התחיל וולף לדבר בגמגום — להפך, זה אני… אני הוא שעוללתי לך… כן… לא התכוונתי… בטעות… אני מבקש סליחה…
– מה העניין, וולף? — צעק ר' שלמה — תגיד כבר מה קרה, אל תענה אותי!
– אני… שכחתי למכור את החמץ שלך! — וולף השמיט את ידו מאחיזתו וברח בבושת פנים.
שכח למכור את החמץ! הבשורה הזאת הכתה בר' שלמה כרעם ביום בהיר. שכח למכור את החמץ!!!
עכשיו הבין מדוע לא הצליח לשמוח בלב שלם בליל הסדר. חמץ!
מתנודד כשיכור, נכנס ר' שלמה הביתה.
אשתו המסורה הבחינה מיד שמשהו אינו כשורה:
– מה קרה, שלמה? שב, שתה מים! מה, מישהו מת, חס וחלילה?!
– לא, רחל. פשוט… פשוט יצא שלא מכרנו את החמץ!
ר' שלמה, כמובן, לא רצה לעבור על איסור לשון הרע, דיבור בגנות הזולת, ולכן לא סיפר שר' וולף הכזיב אותו.
– איזה חמץ, שלמה?! כבר יומיים לפני פסח לא היה בבית אפילו פירור! אתה יכול לסמוך עליי!
– אוי, רחל, את לא מבינה… אני מדבר על המפעל! הרי כולו חמץ! התנורים, המכונות, החביות, אפילו הרצפה — הכול שם ספוג בחמץ!
רחל החווירה לרגע, אך מיד מצאה מוצא:
– אז מה הבעיה, שלמה? צא לרחוב, גש לגוי הראשון שתפגוש ומכור לו את המפעל!
– אוי, רחל, רחל… עכשיו כבר מאוחר מדי! מאוחר מדי! בחג עצמו לא מוכרים חמץ!
– אז מה עושים?
– מה עושים? שורפים!
– השתגעת, שלמה?! לשרוף את המפעל? הרי זה כל רכושנו!
– אין ברירה, רחל. בכל שנייה שהמפעל ברשותי, אנחנו עוברים על איסור מן התורה!
– ובכן, שלמה — השיבה אשתו המסורה — אם כך, צריך לשרוף! לך, עשה זאת מהר ככל האפשר, אל תדחה!
ר' שלמה לקח גפרורים, נפט וכמה גזרי עץ, והלך לכיוון המפעל. ליבו היה כבד עליו. מילותיה של אשתו, «הרי זה כל רכושנו!», עדיין הדהדו באוזניו. כמובן, ה׳ נתן וה׳ לקח, אבל להפוך ביום אחד מעשיר מכובד לעני — אין זה פשוט. ר' שלמה עצר והביט בשמים. «אבי שבשמים, תן לי כוח לעמוד בניסיון הזה… לקיים את מצוותך…».
ופתאום — הוא התעורר ואמר לעצמו: «שלמה, שלמה! יש לך הזדמנות לקיים מצווה נדירה כל כך, זו פשוט זכות מדהימה! אז עשה זאת בשמחה! הרי כשמקיימים מצווה בשמחה — ערכה לא יסולא בפז»!
ר' שלמה סטה מדרכו וצעד במהירות היישר לביתו של מנדל, הכנר המקומי, שתזמורתו הייתה חלק בלתי נפרד מכל חתונה יהודית בעיירה.
– מנדל! — פנה אליו ר' שלמה — אסוף את החבורה שלך, יש עבודה!
– מה העניין, ר' שלמה? זה דחוף? — התפלא הלה.
– ועוד איך דחוף! שבעוד עשר דקות כולם יהיו ליד המפעל שלי — עם כלי הנגינה! אשלם היטב! ודרך אגב: לכל מי שתפגוש בדרך, אמור לבוא למפעל! יהיו שירים וריקודים!
מנדל לא הבין הרבה, אך את העיקר ידע: אם ר' שלמה אומר שישלם היטב, כך יהיה! לכן הודיע לאשתו ומיהר לאסוף את כל נגני התזמורת.
בכפר השמועות מתפשטות במהירות, וכך, כעבור חמש־עשרה דקות, ליד דלתות המפעל עמדו לא רק נגני התזמורת, אלא גם קהל גדול של סקרנים. מה זומם ר' שלמה?
ר' שלמה ניגש בצעד נחוש לדלת, השעין עליה את גזרי העץ, שפך עליהם נפט והשליך גפרור בוער. דלת העץ עלתה במהירות באש, ואחריה — גם בניין המפעל עצמו. לאחר שהביט באש במשך כמה שניות, פנה ר' שלמה בקול רם אל הכנר:
– מנדל, קדימה! נגן את השירים הכי שמחים שאתה מכיר!
ומנדל החל לנגן.
ר' שלמה פתח בריקוד, כשהוא משלב את זרועותיו בזרועותיהם של שניים מן הקהל. אחרים הצטרפו אליהם, ובמהרה נוצרו מול בניין המפעל הבוער מעגלים של יהודים שרקדו ושרו במלוא גרונם:
«אשריכם ישראל, מי מטהר אתכם! אביכם שבשמים, אביכם שבשמים!» («אשריכם, עם ישראל. מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים…»).
כעבור זמן־מה הגיעה האש לחביות הבירה והוודקה, הן התבקעו, ונהרות של אלכוהול זרמו ברחוב.
השיכורים המקומיים רצו בעקבות הריח המלהיב, וכשראו את המתרחש נעצרו נדהמים. אך עד מהרה התעשתו, ובלי לבזבז זמן כרעו על ברכיהם והחלו ללקק את המשקה היישר מן האדמה. השמחה הלכה והתלהטה!
איוון, מנהל האחוזה, היה בדרכו אל אדונו כש noticed את לשונות האש העולות השמימה.
– אוי־אוי־אוי! מה יהיה! — קרא בחרדה — איך נסתדר בלי התוצרת של ר' שלמה? צריך להציל!
איוון מיהר אל המפעל, ולתדהמתו ראה קהל יהודים רוקד לצלילי מוזיקה עליזה, ובמרכזו — ר' שלמה עצמו.
«צריך להודיע מיד לאדון!» — החליט איוון, ודרבן את סוסו.
כששמע על המתרחש, דרש בעל האחוזה שיביאו אליו מיד את שלמה. איוון יצא לדרך חזרה.
לאחר שנדחק בקושי רב דרך הקהל, אחז בידו של ר' שלמה וניסה לומר לו שבעל האחוזה דורש שיבוא אליו. אולם ר' שלמה, שהיה אחוז בשמחה הקדושה של המצווה, אפילו לא הבחין מי עומד מולו. הוא רקד בעיניים עצומות, וסחף אחריו בריקוד את איוון המתנגד. למראה הדבר צחקו האנשים בקול גדול.
לבסוף הצליח איוון להשתחרר מידיו של ר' שלמה ולצעוק באוזנו:
– היי, ר' שלמה, בעל האחוזה דורש שתבוא אליו! בדחיפות!
ר' שלמה עצר ופקח את עיניו.
– שמע, איוון, מסור לו שכרגע איני יכול. אני מקיים מצווה חשובה — אני שורף חמץ. בעל האחוזה הוא אדם חשוב, אבל אבינו שבשמים חשוב עוד יותר. זו אינה דרשה, זו האמת! אבל מחר בבוקר אבוא אליו ואסביר הכול. ואתה תהיה בחור טוב ותמסור לו הכול במדויק.
במילים האלה פנה ר' שלמה מאיוון והמשיך לרקוד, בלי לשים לב לניסיונותיו לומר עוד משהו.
איוון חזר אל בעל האחוזה מרוגז:
– הוא השתגע, ר' שלמה הזה שלכם! התחיל לרקוד איתי… אמר שיש לו מצווה, דרשה, חמץ… שום דבר, לא הבנתי שום דבר, מלבד זה שהוא יצא מדעתו!
כשמהמפעל נותרה רק ערמה של לבנים מפויחות, הודה שלמה לכל הנוכחים, שילם לנגני התזמורת והלך הביתה. רחל שמחה לראות את פני בעלה זוהרות באור מיוחד.
למחרת התייצב ר' שלמה בפני בעל האחוזה.
– ובכן, שלומקה, איך אתה מסביר את התנהגותך?
– הוד מעלתך, כל העניין הוא שאני… מממ… שכחתי למכור את החמץ שלי — דברים שהחמיצו. וליהודי אסור להחזיק ברשותו דברים שהחמיצו בפסח. זהו חוק הבורא. ובמפעל שלי — הכול שם חמץ, ולכן נאלצתי לשרוף אותו.
– בגלל איזה פסח — התרתח בעל האחוזה — לשרוף מפעל?! טוב, אבל בשביל מה התזמורת?!
– פשוט רציתי להראות לאבי שבשמים שאני מקיים את הוראותיו בשמחה, גם אם הדבר קשה לי…
– מה?! אני רואה שבאמת השתגעת! אני לא צריך משוגעים בכפר שלי! אני נותן לך יממה, כדי שמחר לא יהיה כאן זכר ממך! הסתלק כל עוד אתה יכול לצאת בשלום, ואם לא תציית — אשליך את כולכם לבור, אותך, את אשתך ואת הילדים! לא אחוס על איש! החוצה מכאן!
לא הייתה ברירה, ור' שלמה נאלץ לאסוף במהירות את חפציו ולעבור לעיירה הסמוכה, אל אחיו. אפילו את ביתו המרווח נאלץ למכור בפרוטות — לא היה זמן.
אולם ר' שלמה לא הצטער אף לרגע על החלטתו:
– העיקר — אמר לעצמו — שעמדתי בניסיון ושימחתי את אבי שבשמים! אלמלא גזר זאת, בעל האחוזה לא היה יכול לעשות לי דבר. עוד נראה שהכול לטובה!
ואכן, כעבור זמן־מה הראה לו הקדוש ברוך הוא שזה היה קורבן רצוי לפניו. הבורא גמל לר' שלמה בעושר שאי אפשר לאבד: עושר רוחני ונצחי. נולד לו בן, שנודע לימים כאחד מגדולי החכמים והצדיקים, רבי חיים מצ'רנוביץ, שהתפרסם בזכות ספרו «באר מים חיים» («באר של מים חיים»). הוא היה מאור תורה שהאיר את העולם היהודי כולו!
הכינה ג. ל. שוכמן