הרב א׳ א׳ רבינוביץ
בתקופת השלטון היווני, אור התורה לא כבה בקרב עמנו בזכות מסירות הנפש המדהימה של משפחה אחת, משפחת החשמונאים. הם הצליחו להציל, מבחינה רוחנית וגשמית, את כל העם היהודי!
לכן מפתיע — וטרגי — עוד יותר להבין שמכל משפחת החשמונאים העצומה לא נשאר ממש אף-א-חד, אף לא צאצא אחד. אזכור לכך אנו מוצאים במסכת בבא בתרא (3 ע"ב): «כל מי שטוען שמוצאו ממשפחת החשמונאים הוא (למעשה) עבד — אדם משועבד». מדוע זה קרה?
הרב משה סולובייצ'יק, זצ''ל, אמר באחת מדרשותיו כך: בתחילה סטו רק מעט מהדרך שציוותה התורה, כשהכריזו על עצמם כמלכים, אף שלא השתייכו לשבט יהודה. לאחר מכן צצו בתוך המשפחה חילוקי דעות ומאבקים, כל אחד שאף לדחוק את האחרים, ובסופו של דבר הדבר הביא לשקיעה מוחלטת ולהיעלמות. (ראו פירוש הרמב"ן לבראשית 49:10)
ידוע לכול שסיבת חורבן בית המקדש השני הייתה שנאת חינם — שנאה ללא סיבה.
מצב דומה אנו פוגשים גם בסיפור היחסים בין יוסף לאחיו, שתמיד חופף לחנוכה.
פרשת וישב נפתחת במילים "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" — "ויעקב התיישב בארץ שבה התגורר אביו". רש"י מפרש את הפסוק הזה (בשם המדרש) כך: "יעקב רצה לחיות בשלווה — ומיד פקדה אותו צרת יוסף (שנגרמה בעקבות המחלוקת)". נראה שהחכמים ביקשו למצוא הסבר לסבל שיעקב היה צריך לעבור בעקבות מכירת בנו האהוב יוסף. והם מביאים כסיבה לכך שיעקב רצה — בעולם הזה — יותר מדי שלווה.
אבל קשה להבין מדוע החכמים מחפשים הסברים רק עכשיו, ומדוע לא שאלו את השאלה הזאת קודם? הרי גם לפני כן יעקב אבינו סבל לא מעט: אחיו עשו רצה להרוג אותו, במשך עשרים שנה סבל מרמאותו ומהונאותיו של לבן, ואחרי כל זה נחטפה בתו דינה... ובכל המקרים האלה איננו מוצאים הסברים מדוע הם פקדו את יעקב.
הרב משה זצ''ל השיב על כך כך: למעשה, גם האבות האחרים סבלו לא מעט בחייהם. למשל, נמרוד השליך את אברהם לכבשן אש, ויצחק סבל קשות מקנאתם של הפלשתים שסבבו אותו. אבל כל אלה היו צרות שבאו מבחוץ. בתוך משפחתם שלהם (שבאותה עת גילמה את עם ישראל) הכול היה כשורה, ושררה אחדות מלאה.
בדומה לכך, גם הצרות הקודמות בחייו של יעקב אבינו באו מבחוץ. (עשו, אף שהיה אח, היה אח שהתרחק, זר לכל ערכי המשפחה, ושלא השתייך עוד לעם היהודי).
כשעמנו סובל ממעשיהם של כוחות עוינים מבחוץ, אין טעם לשאול שאלות. זה חלק מהניסיונות שהעם היהודי צריך לעבור.
אבל צרת יוסף הייתה מסוג אחר לגמרי. כאן נהרסה האחדות בתוך המשפחה, שבאותו זמן היוותה את כל העם היהודי.
הנסיבות שנוצרו וחוסר ההבנה ההדדי הביאו לכך שהאחים חשבו שהם מוכרחים למכור את יוסף לארץ זרה. בין שבטי ישראל — על אף מדרגתם הגבוהה ביותר — שררו בכל זאת מידה מסוימת של שנאה (איבה) ושל קנאה (צרות עין). לכן חכמינו שואלים: על מה היה יעקב צריך לעבור את האסון החדש הזה?
הסבר דומה אנו מוצאים גם בדברי מדרש אחרים — וגם שם משתמע שמעבר לכל הקשיים שחווה לאורך חייו, הבעיה העיקרית בחיי יעקב הייתה המחלוקת והצרה, שהביאה מכירת יוסף. זו הייתה הפעם הראשונה שבה בתוך משפחת יעקב, שהייתה אז קהילת ישראל, כבר לא הייתה אחדות, וזה היה קשה יותר מכל שאר הצרות בחיי אבינו.
הרב משה, זצ''ל, פיתח את הרעיון הזה עוד: בזמננו יש חלקים ניכרים בעם היהודי שאיתם, לצערנו, אנחנו יכולים לשתף פעולה רק במידה מוגבלת מאוד — או כלל לא — משום שהתרחקו יותר מדי מדרכי התורה. יתר הציבור היהודי צריך, על אחת כמה וכמה, לנסות יחד לסייע בהפצת התורה ובהגברת יראת שמיים (יראה מפני השמיים). ואם מתעוררות מחלוקות, צריך לדון בהן זה עם זה, כדי למנוע את התגברות חוסר ההבנה ההדדי, השנאה והוויכוחים.