הרבנית לאה גנס
על אחת כמה וכמה בביתנו. אמפתיה ומילה טובה בונות כאן את האווירה.
ילד חזר הביתה מהחיידר או מבית הספר עצבני ונסער. הוא רעב ועייף, אין לו סבלנות – והוא צועק על כולם. אחת מבנותיי יודעת להתמודד עם מצבים כאלה. היא לוקחת אותו לחדר אחר, מדברת איתו בשקט, מרגיעה אותו, מתעניינת במה שעובר עליו – ופתאום הוא כאילו ילד אחר. הוא מפסיק להיטפל לכולם ולמצוא פגמים באוכל שמגישים לו, ומשנה לגמרי את התנהגותו. אבל אם כולם יענו בצעקות על הצעקות שלו («למה אתה צועק עלינו? מה לא מוצא חן בעיניך? למה אתה כל כך עצבני?»), הוא בוודאי לא יירגע, וסביר שרק יתבצר עוד יותר בכעסו.
לשבת איתו לבד כמה דקות בשקט, לדבר, להתעניין במה שעובר עליו – זה יפעל כמו שמן סיכה במנגנון.
בשכונה שלנו יש גננת שתמיד, בכל אספות ההורים ובכל מסיבות סוף השנה, אומרת: «כל זה בזכות הסייעת הנפלאה שלנו. איך היא משגיחה על הילדים ומטפלת בהם! איך היא מנקה את הגן! בזכות זה כל כך נעים להיות בגן». למעשה, כמובן, הסייעת רוחצת את פניהם של הילדים, עוזרת להם במקרים של «פספוסים», שוטפת את הרצפות – אבל בעיקרון זה אינו התפקיד המרכזי בגן. ובכל זאת, המשפטים המעטים האלה שהגננת מוסיפה לכבודה מעלים את מעמדה של הסייעת בעיני כל האימהות הנוכחות, וגם בעיני הסייעת עצמה. כמובן, מלבד החסד, הגננת מרוויחה כאן גם מכך שהסייעת תמלא את תפקידה ותעזור לה בשמחה רבה יותר.
בתי הייתה גננת מחליפה בגן בעיר העתיקה בירושלים.
בסוף השנה נערכה מסיבה, ואחת האימהות קמה ואמרה כמה מילים, ממש במשך שתי דקות, על איזו גננת טובה הייתה בתי בחודשים האלה: לילדים היה טוב איתה, הם «אפילו לא שמו לב» שהגננת התחלפה, ואהבו אותה. ייתכן שדווקא המילים האלה עזרו לבתי לקבל בשנה שלאחר מכן גן משלה (כלומר, משרה של גננת קבועה), שכן מנהלת רשת הגנים כולה נכחה במסיבה ושמעה את המילים הטובות שנאמרו על בתי.
זהו תחום שבו ההצטנעות רק מזיקה. לא צריך להצטנע כשצריך להודות ולומר מילים חמות.
זו הצטנעות שאינה במקומה. הדבר נכון במיוחד ביחסים בין בעל לאישה. לבעל יש אישה אחת, ולאישה יש בעל אחד – מי עוד יכול לתמוך בהם כפי שהם יכולים לתמוך זה בזו? מה גם שבשעת כעס אנחנו לעיתים קרובות לא מתביישים לומר לקרובינו דברים שלא היינו אומרים לאנשים זרים. אנחנו לא מתביישים לומר מילים שננעצות בזולת כמו חיצים. וכשצריך לשבח – לא נעים?
עכשיו יש לנו עוד סיבה טובה להודות ולשבח בתוך ביתנו – הרי כך אנחנו מקיימים את מצוות גמילות חסדים באמצעות הדיבור.
המשך יבוא
הכינה גב׳ זיסי סקרז׳ינסקאיה