הרבנית לאה גנס
נחזור לספר ״אהבת חסד״. ״וכמה גדולה מידה זו, שבזכותה מזומן האדם לחיי העולם הבא (כלומר, שמור לו חלק בו).
על כך מסופר במסכת תענית (22 ע״א) על רבי ברוקא. [רבי ברוקא נהג ללכת לעיתים קרובות לשוק (…), ושם היה פוגש את אליהו הנביא. פעם אחת שאל רבי ברוקא: ״האם יש בשוק הזה מישהו שראוי לעולם הבא?״ בתחילה השיב אליהו שאין, אבל אחר כך ראו אדם בנעליים שחורות עם שרוכים אדומים (כפי שהיה מקובל בקרב הנוכרים), ואליהו אמר: ״הוא״. רבי ברוקא רץ אחריו ושאל: ״במה אתה עובד?״ האיש השיב: ״אספר לך מחר״. למחרת שאל אותו שוב, והאיש השיב: ״אני סוהר. אני מפריד בבית הסוהר בין הגברים לנשים ומציב את מיטתי ביניהם, כדי שלא יבואו לידי עבירות.
אם אני רואה יהודייה בבית הסוהר, אני משתדל להציל אותה, אפילו תוך סכנת חיים, כדי שהנוכרים לא ייתנו בה עיניהם. פעם אחת הגיעה לבית הסוהר נערה יהודייה מאורסת. שפכתי על שולי שמלתה שמרי יין (הדומים לדם), ואמרתי: ׳דרך נשים לה׳, והם נגעלו ממנה״. אז שאל רבי ברוקא: ״ולמה יש לך נעליים שחורות ושרוכים אדומים?״ האיש השיב: ״אני מסתובב בין הנוכרים, והם אינם יודעים שאני יהודי. כשהם זוממים גזירות רעות כלשהן נגד היהודים, אני נודע להן ומוסר זאת לחכמי ישראל, הם מבקשים רחמים, והגזירות אינן יוצאות אל הפועל״. ״ולמה אתמול, כששאלתי אותך על עבודתך, אמרת שתספר לי מחר?״ ״באותה שעה קיבלו גזירה רעה, ואמרתי לעצמי: קודם כול אלך לחכמים, כדי שיתפללו לביטול הגזירה ולרחמים״.
בעודם מדברים, והנה באים שניים, ועליהם אליהו הנביא אומר: ״הם ראויים לעולם הבא״.
רבי ברוקא שאל אותם: ״במה אתם עובדים?״ הם השיבו: ״אנחנו ליצנים ובדחנים. אנחנו משפרים את מצב הרוח של אנשים. אם אנחנו רואים שניים רבים, אנחנו (מצחיקים אותם) ומביאים אותם לידי שלום״ (ועל כך נאמר: ״אוכל מפירותיהם בעולם הבא… שלום בין בני אדם״.]
וכן כתב רבנו יונה: אם ייתן עצות לרבים כדי שייתנו צדקה ויעשו חסד, יקבל בעצמו את זכותם של הרבים ש(עשו) צדקה (בעידודו), ואת זכות הנפשות שעשה. והוא ייווכח בזכות הנובעת מן הצדקה שתיעשה (בהשפעתו), כפי שנאמר (ישעיהו, 32:8): ״ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום״.
ואמרו חכמינו (בבא בתרא, 9 ע״א): ״גדול המעשה יותר מן העושה — הדברים אמורים באהבת מעשים טובים״ [כאן ובהמשך הציטוטים במירכאות הם מתוך ״אהבת חסד״ — הערת המתרגם.]
אם איננו יודעות בעצמנו מה עשוי לעזור במצב הנתון, אבל אנחנו מכירות מישהו שהתמודד עם בעיה דומה, ואנחנו יכולות לקשר ביניהם כדי שהאחד ייעץ לשני — גם זה חסד.
המשך יבוא
הכינה גב׳ זיסי סקרז׳ינסקיה