הרב שלום שבדרון
דוגמאות להשגחה פרטית (השגחתו ודאגתו של הקב״ה לכל אדם ואדם) בעת החזרה בתשובה – ״צירופי מקרים״ קטנים שהפכו את החיים…
בשיעורי יהדות שארגן ברחובות הרב שוורץ, שסיפר את הסיפור הזה לרב שבדרון, השתתפו בעל ואישה מגבעת ברנר – קיבוץ חילוני לחלוטין, שלא היה בו אפילו בית כנסת. לבני הזוג היו בנות תאומות, שהתייחסו להתעניינות הוריהן באמונה בלגלוג: ״כבר הזדקנתם והתחלתם לפחד מן המוות״. ההורים השיבו להן: ״במקום ללעוג, הייתן באות בעצמכן ומקשיבות – אולי גם אתן תאהבו״.
בתחילה הבנות רק המשיכו ללעוג, אך לאחר זמן מה הצליחו ההורים לשכנע אותן לבוא פעם אחת. לאחר הביקור הראשון בא ביקור נוסף, ועוד אחד… וכך חלפו חודשיים, שבמהלכם הפכו הבנות למשתתפות קבועות בשיעורים.
אך בתום החודשיים הללו היה עליהן להתייצב בלשכת הגיוס כדי להתחיל את שירותן בצה״ל. ההורים הבינו היטב שאם בנותיהם יישלחו לצבא עכשיו, עד מהרה לא יישאר ולו זכר קלוש למה שספגו בשיעורים – הן למדו זמן קצר מדי. הם ביקשו עצה ממארגן השיעורים, והוא הציע להם להגיש בקשה לדחיית הגיוס. כך יוכלו הבנות ללמוד עוד זמן מה, ולאחר מכן יתגייסו, אם עדיין ירצו בכך.
הבנות שמעו לעצה, הלכו ללשכת הגיוס, ביקשו דחייה – וקיבלו אותה. ואז התגלה דבר מפתיע. התברר שתאריך הגיוס שלהן נקבע לחודש מאוחר יותר מזה של כל חברותיהן לשעבר לכיתה. אילו היו מגיעות לגיוס יחד עם כל הכיתה, היו מתביישות לבקש דחייה בנוכחות חברותיהן. כעת, בזכות הדחייה שקיבלו, יכלו להמשיך להשתתף בשיעורים במשך שנה נוספת, ובסופו של דבר החלו לשמור מצוות. יתרה מזו, בעקבותיהן הלכה נערה נוספת מן הקיבוץ, צעירה מהן, שהלכה ללמוד ב״בית יעקב״.
כך ״הכין״ הקב״ה מראש את הטעות הבירוקרטית בתאריכי הגיוס, כדי ששלוש נערות יהודיות יוכלו לשוב לשורשיהן.
תרגום – מ׳ קלימובסקיה. מתוך הספר ״שאל אביך ויגדך…״, שליקט הרב ישראל שפיגל.