הרבנית חוה קופרמן
כשדיברנו על יונה, נגענו בשאלה הנוגעת למאפייני קבלת הנבואה. ונראה שבעניין זה עלינו להוסיף כעת כמה השלמות והבהרות.
חשוב להבין שהנביאים לא היו נביאים מלידה. מתת הנבואה ניתנה לאדם בשל זכויותיו לפני הקב״ה. (מאז ימי שמואל הנביא היו, אגב, גם בתי ספר שהכשירו נביאים בראשית דרכם). כלומר, האדם לא היה נביא מלכתחילה, ובשלב כלשהו נעשה לנביא.
מי שכבר היה נביא יכול היה לקבל את נבואתו בכל מקום בעולם.
אך נביא מתחיל, כלומר מי שמקבל נבואה בפעם הראשונה, יכול היה לעשות זאת רק בארץ ישראל. נוסף על כך, רק בארץ ישראל יכול היה נביא לקבל נבואה הנוגעת לכל ארץ אחרת ולכל עם היושב בה, אך נבואה על ישראל אפשר היה לקבל בכל מקום בעולם. לכן יונה בורח מארץ ישראל, ביודעו שהנבואה שהוא עתיד לקבל לא תעסוק בישראל אלא בנינוה. הוא אינו רוצה את הנבואה הזאת! מחוץ לארץ ישראל הוא לא יקבל אותה — כי פשוט לא יוכל לקבל אותה.
נזכיר: מתת הנבואה ניתנה ליונה בזכות השמחה שחש בכל פעם שעלה לבית המקדש עם אשתו, שלוש פעמים בשנה, למרות הסכנה ולמרות איסורו של השליט לחצות את הגבול בין הממלכה הצפונית לממלכה הדרומית.
(על פי ההלכה, נשים לא היו חייבות לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה. איננו מוצאים עדויות דומות על שום אישה אחרת, אך על אשת יונה ידוע בוודאות: היא תמיד עלתה לבית המקדש עם בעלה).