הרבנית לאה גנס
ככל שדבר יפה ויקר יותר, כך עליו להיות מוסתר יותר מעיני זרים.
המשכן הוא אוצרו של העם היהודי, סמל לקדושה. הוא נבנה בציווי הקדוש ברוך הוא, ולכן היה מושלם ויפהפה. כיסו אותו בכמה כיסויים — בדיוק משום כך. דבר יפה ויקר צריך להיות מוסתר.
כך גם לגבי התורה. ספר התורה מכוסה במעיל מיוחד (כיסוי), שגם הוא רקום ויפה — לשם הידור מצווה (ייפוי המצווה). אין לוקחים את הספר סתם כך — רק כשקוראים בו או בשמחת תורה, וגם אז אין נושאים אותו בבית הכנסת ללא כיסוי. כשמעבירים את הספר ממקום למקום, מוסיפים מעל למעיל שכבת כיסוי נוספת — טלית או כיסוי אחר. בשל קדושתו הגדולה ויופיו, אין להוציא את ספר התורה סתם כך.
התפילין והמזוזה מכוסים (הכוונה לטקסט שעל הקלף). איש אינו תולה את הקלף על משקוף הדלת — המזוזה נתונה ב״בית״ יפה, קופסה שאותה קובעים על המשקוף. התפילין נתונים בבתים (״בתים״) בצורת קובייה.
מכובדות
בכל הנוגע למראה ברחוב, מתאים יותר התיאור ״מעורר כבוד״. אישה צריכה לעורר כבוד במראה שלה. בגדיה צריכים להיות מסודרים ויפים, אך לא מפתים. יש הבדל בין יופי המעורר כבוד לבין יופי המושך מבטים (והרהורי עבירה). יופי המעורר כבוד מתאים ליציאה לרחוב. יופי המושך מבטים — לא. לדוגמה: האופנה שכבר הולכת ונעלמת של חולצות מנצנצות עם פייטים שאפשר היה להפוך. כשנשים בוגרות לבשו אותן — זה היה סיוט של ממש. מחזיק מפתחות הוא עניין אחד, אבל חולצה שלמה, במיוחד בשמש…
ידוע שכל הרהור עבירה שאישה עוררה בדמיונו של גבר הוא חטא שלה. היא נענשת על כל מחשבה כזאת אצל כל גבר שהביט בה.
אי אפשר להסביר לילדות קטנות את המושג ״מושך״ — מפתה, מעורר פיתוי. אבל את המונח ״כבוד״, יחס של כבוד, הן בדרך כלל מבינות. אפשר להסביר לילדות שאנחנו נסיכות, ואיננו יוצאות לרחוב עם כתר בכל יום, משום שהוא יקר ויפה מכדי לחבוש אותו יום־יום — הדבר יפחית מערכו, או שפשוט יגנבו אותו. את הדברים היקרים והיפים ביותר הנסיכה לובשת בארמון, משום שהם מתאימים לאווירת הארמון.
היופי הוא האוצר היקר שלנו, ועלינו לשמור עליו ולא לשחוק אותו ברחובות כאילו היה דבר זול. וברחוב הנסיכה נראית מכובדת, כך שרואים מיד שהיא נסיכה.
המשך יבוא
הכינה גב' זיסי סקרז'ינסקיה