הרב ברוך פרוכטר
על טבעם של הדברים
עולמנו מתנהל בהתאם לחוקי הטבע, הפיזיים והרוחניים כאחד. מן הצד הפיזי הכול נראה פשוט לכאורה: נייר נשרף, עץ אינו שוקע, אבן נופלת מטה וכן הלאה.
ואילו הצד הרוחני של הטבע הוא כזה שהברכה באה לעולם הזה רק באמצעות תפילה.
יש פירוש ידוע לספר בראשית, לקטע העוסק בששת ימי הבריאה. העולם נברא עם כל מה שיש לנו כיום, ורק דבר אחד לא היה בו – גשם. הגשם הוא ברכה, והוא לא יכול היה לבוא לעולמנו לפני שהקב״ה ברא את האדם ואדם הראשון התפלל על הגשם.
בחיינו בעולם הזה עלינו לקיים הן את החוקים הפיזיים והן את החוקים הרוחניים.
לכן, הטענה שאין טעם לעשות דבר, משום שעוד לפני שאדם נולד נקבע כמה שנים יחיה וכמה מזונות יקבל מראש השנה ועד ראש השנה, מעידה על חוסר הבנה של טבע העולם.
בהתאם לחוקים האלה עלינו לנשום, לאכול ולשתות כדי לקיים את חיינו הגופניים, ולפנות אל הבורא לעיתים קרובות ככל האפשר כדי להתקיים מבחינה רוחנית.
יש מדרש מעניין המספר כיצד דיבר הקב״ה עם משה וציווה עליו ללכת אל פרעה. משה התנגד ואמר כי בשל קשיי הדיבור שלו, שליחת נציג כזה של העם הקדוש תהיה חרפה לשמו של הקב״ה.
הקב״ה הרגיע את משה ואמר שהוא הקובע מי ידבר וכיצד, ומיד מתעוררת שאלתם של חכמים: אם הוא הקובע, מדוע לא ריפא את משה?
התשובה ברורה לנו לאור מה שכתבנו לעיל, וכך אומרים מפרשינו – רק משום שמשה לא התפלל על כך.
יש גם סיפורים רבים על אנשים שבעקבות אירוע כלשהו בחייהם, האחד שב אל הקב״ה וחזר בתשובה, ואילו האחר נשאר לא דתי. אחד ההסברים לתופעה הזאת הוא שלאדם שחזר בתשובה סייעו תפילותיהם של אבותיו, שבזמנן נראו כאילו נותרו ללא מענה, אך למעשה מילאו תפקיד מכריע בכך שצאצאם נעשה שומר מצוות!
המשך יבואהכינה א. שוואלב