הרב ברוך פרוכטר
קצב החיים המודרניים מותיר לנו פחות ופחות זמן לשיחה מלב אל לב עם הקרובים לנו.
בעוד שבעל ואישה יכולים להיפגש בארוחת ערב מאוחרת, ילדים רבים עשויים שלא לראות את אחד מהוריהם במשך כמה ימים רצופים – כשההורה יוצא לעבודה או לתפילה, הילד עדיין ישן, וכשהוא חוזר מהעבודה או מהכולל – הילד כבר ישן.
דווקא למשפחות כאלה כדאי לתכנן מראש מה יעשו בשבת – יום המנוחה, שאפשר וצריך להקדיש לחיזוק האחדות המשפחתית!
עבור אבא זו הזדמנות נפלאה לבלות עם בניו ולשמש להם דוגמה ראויה – לקחת אותם איתו בערב לבית הכנסת.
[פעם, בשיעור של הרבנית חריטן, שמעתי משפט שאמרה אחת הנשים, אם לכמה בנים: ״כשהם יוצאים בערב שבת עם אבא לבית הכנסת בחולצות לבנות ובמכנסיים כהים, גם אם הם חוזרים בחולצות שחורות ובמכנסיים לבנים – זהו גן העדן שלי!״. איני חושבת ששמעתי הגדרה יפה יותר ובו בזמן מדויקת יותר למה שמעניק אושר לכל רעיה ואם יהודייה – הערת המתרגמת].
ומה עם אמא עצמה?
ראשית, התפילה מיד לאחר הדלקת הנרות וברכת ״שבת שלום״ החמה, המאירה את נשמותיהם של כל בני הבית באור מיוחד.
אחרי שהבנים יצאו עם אבא לבית הכנסת, אין צורך לרוץ למטבח או להוציא את הספר שלא סיימת לקרוא ברכבת התחתית. עדיף בהרבה לכנס את הבנות ולהקדיש להן תשומת לב, לשוחח על מה שקרה במהלך השבוע, ואם נוצר קשר רגשי – להציע לומר יחד קבלת שבת.
בסדר קבלת שבת יש כמה קטעים שנעים לזמר יחד; אם יש לך כישורי ארגון, ולבנותייך יש די חברות המתגוררות בקרבת מקום, ארגני בביתך קריאת תהילים!
בירושלים, למשל, יש מסורת של נשים המתכנסות לקריאת תהילים משותפת בכל שבת מיד לאחר הדלקת הנרות; האמהות באות עם בנותיהן ועם ילדים שעדיין קטנים מכדי ללכת לבית הכנסת.
יש בכך שלושה יתרונות: ראשית, האמהות מבלות עם בנותיהן; שנית, מרגילים את הבנות לתפילה; ושלישית – כשהבנות נמצאות בחברת מבוגרות, הן מחקות את התנהגותן באופן לא מודע, ואיזו דוגמה יכולה להיות טובה יותר?
המשך יבואהכינה א. שוואלב