הילדים הם פרחי החיים. ובכל זאת, כמה פעמים אנחנו מרגישות שאנחנו מותשות בגללם, נפשית וגופנית. הנה, שני אלה שוב רבו, וההוא טוען בלי הרף שהוא רעב, הבת אינה אוהבת את השמלה שאמא הכינה לגן, והבן חזר מאוחר מביקור אצל חברים — אמא כמעט יצאה מדעתה.
ואז נפלטת מפיה של אמא קריאת ״אוי!״ כאובה. איך אפשר להתנהג כך?! הם אינם מבינים שהם מקצרים לי את החיים? הבן איש חי אומר: הגימטרייה של המילה ״אוי״ (17) שווה לגימטרייה של המילה ״טוב״, שמשמעותה דבר טוב. מכאן שילדים הם לא ״אוי״, אלא להפך — ״טוב״. מדוע?
בפרשת כי תבוא (דברים 28:11) נאמר: ״והותירך ה׳ לטובה בפרי בטנך״. בעל הפירוש ״תורת משה״ מסביר את הפסוק כך: ״והותירך ה׳ לטובה בפרי בטנך״ (כאן: ״והותירך״ — והותירך מן המילה ״טרחה״, כלומר דאגות). לפיכך, הדאגות לילדים הן תמיד ״לטובה״, לטובה. הקב״ה נותן לנו, ההורים, חיים מסיבה פשוטה אחת: ילדינו זקוקים לנו. הילדים אינם ״שואבים״ מאיתנו את החיים; להפך, בזכות העובדה שיש לנו ילדים, הקב״ה מוסיף לנו שנות חיים.
אספר על עצמי. לפני כ־8 שנים נולדה מיכל שלי. זמן קצר למדי אחרי הלידה גילו אצלי גידול. נקבע לי ניתוח בהקדם האפשרי, בתוך ימים אחדים. מה עושים במקרים כאלה? תפילה, מעשים טובים, קיבלתי על עצמי כמה דברים. ועוד — צריך לנסוע לגדולי ישראל (לחכמים). נסעתי לקבל ברכה מהרבנית קנייבסקי, עליה השלום. אמרתי לה: ״הרבנית, תראי מה קורה לי! אפילו רואים את הגידול הזה! ביום חמישי (בעוד 2 ימים) יש לי תור לניתוח! אני כל כך רוצה לחיות!״
הרבנית הביטה אל מאחורי גבי ואמרה: ״רגע, התינוקת הזאת בעגלה — היא הבת שלך?״ עניתי: ״כן, זו הבת שלי, מיכלי״. הרבנית אמרה: ״אין לך שום דבר״. התפלאתי: ״הרבנית, תני לי את ידך, תרגישי בעצמך, תחושי שיש שם משהו״. היא ענתה: ״לא, מחר תקומי בבוקר ולא יהיה שם שום דבר — נקי וחלק. הקטנה הזאת זקוקה לך. את תחיי. ואת תראי שאין לך שום דבר״.
גם היום אני מרגישה סחרחורת, כאילו הכול קרה אתמול. חזרתי הביתה בדמעות. הרגשתי בוודאות שיש בתוכי גוש כלשהו, והוא הפריע לי. מצד שני, האמנתי באמונה שלמה בדברי הרבנית, שהרי ״צדיק גוזר והקב״ה מקיים״. האמנתי בנס.
בבוקר קמתי והרגשתי שאין שם שום דבר. כ-ל-ו-ם!
נסעתי לבית החולים כדי לעשות צילום, וכדי שהרופאים לא יתקשרו אחר כך ויאשימו אותי שלא הגעתי לניתוח. הצילום היה נקי לחלוטין, בלי שום סימן לגידול. ביקשתי לבדוק שוב — לא היה גידול!
לכן אני רוצה לומר ש״תורת משה״ ציין זאת בדיוק מפליא: ילדים מוסיפים לנו חיים.
לכן בפעם הבאה שאתן עייפות ועצבניות, אמרו במקום ״אוי״ — ״טוב״. ילדים הם טוב! ילדים הם חיים!