הרבנית לאה גנס
ובכל זאת, התפילה חזקה יותר...
כאשר הנביא אליהו, בימי מלכותו של אחאב, הביא בצורת על ישראל (בגלל עבודת האלילים שלהם), על הממלכה הצפונית שבה חיו עשרת השבטים — התקופה ללא גשם נמשכה יותר משלוש שנים. מפתח הגשמים היה בידי אליהו. אך בהמשך, כדי להחיות את בנה של האלמנה שאירחה אותו, הוא נזקק למפתח תחיית המתים, ונאלץ להחזיר את מפתח הגשמים.
הקב״ה, שראה את הרעב בישראל, אמר לאליהו: ״לך, הראה אל אחאב, ואתנה מטר על פני האדמה״ (מלכים 1, 18:1).
אליהו הציע לעם מבחן: ״אני לבדי נותרתי כאן מנביאי ה', ונביאי הבעל הם ארבע מאות וחמישים איש. שייתנו לנו שני פרים, והם יבחרו להם אחד מהם, ינתחו אותו ויניחו על העצים, אך לא יציתו אש. ואני אניח על העצים את הפר האחר, ולא אדליק אש. שיקראו בשם אלוהיהם, ואני אקרא בשם ה'. והאלוקים אשר יענה באש — הוא האלוקים״. וכך היה. נביאי הבעל קראו לאלוהיהם כל היום, ללא הצלחה. ואילו אליהו חפר תעלה סביב המזבח ושפך מים על המזבח עד שהתעלה התמלאה. אחר כך קרא לקב״ה: ״ענני, ה', ענני! וידע העם הזה כי אתה האלוקים״. בתגובה לתפילתו ירדה אש מן השמים על המזבח ושרפה לא רק את הפר ואת העצים, אלא גם את המזבח ואת כל המים שסביבו. העם הכיר באחדותו של אלוקים, ואליהו הוציא להורג את כל כוהני הבעל.
אבל גם אז הגשם לא התחיל מיד. אליהו שם את ראשו בין ברכיו והתחיל להתפלל לקב״ה על הגשם בריכוז רב ובלהט. שבע פעמים שלח אליהו את הנער לבדוק אם יש ענן מעל הים. ורק בפעם השביעית הופיע מעל הים ענן קטן. אז הזהיר אליהו את אחאב שירתמו את הסוסים ושהמלך ייסע הביתה – אחרת יעכב אותו הגשם הסוחף.
מפליא שאחרי נס כזה הגשם לא ירד מעצמו.
כוהני הבעל הוצאו להורג. העם הכיר בגדולתו ובאחדותו של הקב״ה – הם צעקו: ״ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים״. ובכל זאת נדרשה תפילתו המרוכזת של הנביא אליהו כדי שהגשם ירד בפעם השביעית.
מכאן שתפילה מעומק הלב פועלת יותר מניסים.
במקומך
הרב יעקב גלינסקי סיפר סיפור כזה. בגרמניה היה רופא מומחה ששילב תורה עם דרך ארץ על פי תורתו של הרב שמשון רפאל הירש. הוא היה מרוצה מעצמו ומרמתו הרוחנית, אבל פעם שמע על הישיבות בליטא והחליט לנסוע ולראות במה מדובר. הוא התרשם מאוד ולא הצליח להירגע.
בהמשך ביקש להיפגש עם החפץ חיים. ״חשבתי שאני יהודי טוב, אבל הבחורים האלה, שלומדים בתנאים כאלה… בלי שום תנאים! אני רחוק מהם. איך הם מסוגלים לכך?״ – שאל.
החפץ חיים חשב והשיב: ״ייתכן שחלקך בגן עדן אינו רע כל כך. ייתכן שהוא סמוך לחלקי. גדלת בגרמניה וקיבלת חינוך כזה. ואתה עושה כל מה שאתה יכול בתנאים שלך – בכל כוחך. אתה אדם ירא שמים, וקובע עיתים ללימוד תורה.
אני גדלתי בליטא וקיבלתי חינוך אחר. למדתי בשיטה הליטאית. גם אני עושה כל מה שאני יכול בתנאים שלי – בכל כוחי. העיקר – עשה מה שאתה יכול – בכל כוחך״.
אנחנו יכולים לתת לעצמנו אותה עצה: העיקר הוא לעשות את מה שאנחנו יכולים, בכל כוחנו, במקום שבו אנחנו נמצאים.
הכינה: גב' זיסי סקרז'ינסקיה