הרבנית לאה גנס
בני, אחד מילדיי הצעירים, למד בחדר תהילים – מזמור 119, שבו יש שמונה פסוקים לכל אות באלף־בית העברי. הילדים התקשו, משום שאינם קוראים בשטף רב, וגם הטקסט מורכב מאוד, ולכן בסיום הרבי ערך מסיבת בוקר חגיגית – כתגמול על העבודה הקשה.
ביום שישי באותו שבוע לקחתי אותו איתי לכותל המערבי (זוכרות, דיברנו על כך שאמא צריכה להראות לילד כמה היא מעריכה את הלימוד שלו). התפללתי מנחה, ובני ישב וקרא תהילים בריכוז (את מזמור 119 שלו). הלכנו למנהרות הכותל (מנהרת הכותל המערבי), שם יש פחות אנשים ושקט יותר מסביב. היה מדהים לראות איך הילד יושב וקורא בלי להסיח את דעתו, בלי לשים לב לשום דבר סביבו.
כשאנחנו, המבוגרים, קוראים תהילים, איננו מסוגלים לקרוא במשך 40 דקות בלי להסיח את הדעת. מדוע קשה לנו לחוש את אותה התלהבות מתהילים או מתפילה כמו הילד? הרי הוא קורא לאט מאיתנו פי כמה, ולכן קשה לו יותר, אבל הוא אינו מוותר, הוא שקוע בקריאה – שום דבר אינו יכול לנתק אותו מן הספר.
הסיבה פשוטה: מצוות אנשים מלומדה, מצווה ששוננה מקוימת באופן אוטומטי.
אפשר להתרגל אפילו לדבר המדהים ביותר. מאכל אהוב יכול להימאס, חבר קרוב יכול לשעמם. מה שמושך אותנו מאוד כל עוד הוא חדש נעשה מאוס ודוחה כשהוא חוזר מדי יום, ובייחוד כשהוא חובה. בשלב מסוים התהליך מתחיל להזכיר נטילת תרופה מרה: אנחנו יודעות ש״צריך״, מעקמות את האף ובולעות – העיקר לסיים מהר ככל האפשר. האם כך אמורה להיראות התפילה שלנו? כלל לא. והמטרה שלנו היא למנוע ממנה להפוך לכזאת.
הקב״ה ברא את העולם כך שאיננו רואים את נוכחותו בגלוי. המילה ״עולם״, עולם, נגזרת מהמילה נעלם, ״הסתרה״. ה' מסתתר מאיתנו מאחורי תופעות הטבע, מאחורי תהליכים טבעיים. ההתרגלות היא תהליך טבעי, וכאן עלינו ללכת נגד הטבע. זהו מבחן לאמונה שלנו – לראות אותו במקום שבו צריך לראות בלב ולא בעיניים. הוא איתנו ושומע את תפילתנו.
כמה עצות כיצד להימנע מהתרגלות
- לפני התפילה צריך לעצור ולחשוב לכמה רגעים: מה אני עומדת לעשות עכשיו? אעמוד לפני מלך מלכי המלכים, לפני הריבון שאין אדיר ממנו. במפגש איתו אוכל לבקש על הדברים החשובים לי ביותר, לקרוביי, על בריאות ועל החלמה מהירה… המלך, ברצונו, מתיר לי לעמוד לפניו ולבקש, מזמין אותי – נותן לי הזדמנות לדבר איתו בלשון ״אתה״, שהרי בתפילה אנחנו פונים לקב״ה במילים ״ברוך אתה״, ״ברוך אתה״.
- צריך לצאת למלחמה נגד היצר הרע שלנו. ״כי בתחבולות (בטקטיקה מתוכננת) תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ״ (משלי, 24:6). פרשנים רבים מדברים כאן על המלחמה נגד יצר הרע. אפשר לנצח אותו בטקטיקה מתוכננת. מי הם היועצים שיעזרו לנו במלחמה נגדו? ספרי מוסר. ואילו דרכים עומדות לרשותנו כדי להתמודד עם ההפרעות של היצר הרע? להתפלל מכל הלב. למשל, אם דעתנו מוסחת כשאנחנו מתפללות בבית בסלון – הילדים מסביב, יש רעש – כדאי להכין מקום לתפילה בחדר אחר, ואולי לנעול את הדלת במפתח.
- כדאי להתפלל בשעה שאינה השעה ה״בוערת״ ביותר ביום, ולמצוא לכך זמן רגוע יחסית. במגילת אסתר יש פסוק כזה (9:25): ״ובבואה (אסתר) לפני המלך, אמר עם הספר: ישוב מחשבתו הרעה (של המן), אשר חשב על היהודים, על ראשו!..״ את מילות הפסוק ״עם הספר ישוב מחשבתו הרעה״ אפשר לקרוא גם אחרת: ״… עם הספר ישוב (מ)מחשבותיו הרעות״, כלומר כשאדם מביט בספר, בטקסט של הסידור, באותיות, מחשבות זרות מסיחות פחות את דעתו מן התפילה.
- צריך שהאוזניים שלנו ישמעו את מה שאנחנו אומרות בלחש. זו אינה תפילה בקול, אך גם אינה תפילה במחשבה בלבד. כך לא נאפשר לעצמנו לסטות מן הטקסט – האוזניים לא יאפשרו זאת. ולא יקרה שנחשוב על דבר אחד ובפינו נאמר דבר אחר.
נוסף על כך, עצה טובה היא להוסיף בקשות אישיות הקשורות לנושא הברכה בכל אחת מהברכות האמצעיות של ״שמונה עשרה״ (״רפאנו״, ״חונן הדעת״, ״השיבנו לתורתך״ וכן הלאה).
כשזה אינו רק נוסח שחיברו חכמינו, אלא גם מילים משלנו, הדבר כבר נוגע לנו אישית, ודעתנו מוסחת פחות.
מקום נוסף לבקשות שלנו הוא ״שמע קולנו״ ולפני ״יהיו לרצון״ בסוף התפילה – כאן אפשר להוסיף כל בקשה.
המשך יבואהכינה: גב' זיסי סקרז'ינסקיה