הרבנית לאה גנס
״לחטוף״ מצוות
לפעמים אדם שוקע כל כך במחשבותיו בזמן התפילה, עד שהוא ״מגיח״ מהן רק ב״ברך עלינו״ או אפילו מאוחר יותר... ומה עליו לעשות עכשיו? הכול אבוד?
החפץ חיים מביא משל כזה. אישה אחת הביאה לשוק סל תפוחים למכירה. בריון משתולל הפך פתאום את הסל שלה, והתפוחים התפזרו לכל עבר. אנשים ״שאינם נקיי כפיים״ התחילו לחטוף תפוחים. והיא צועקת: ״התפוחים! פיזרו את התפוחים שלי!״ היה שם אדם חכם אחד. הוא ניגש למוכרת הזאת ואמר לה: ״תחטפי! הם חוטפים, וגם את תחטפי, אחרת באמת לא יישאר שום דבר!״
כך גם בתפילה ובכל מצווה שאדם מקיים: במקום שבו התעשתת, תתחיל לחטוף! תחטוף – אל תעמוד! אין צורך לומר שהכול אבוד, שכבר מאוחר מדי, ש״כבר עשיתי כל כך הרבה טעויות״. כל מה שאדם יספיק לחטוף יהיה שלו. בתפילה פירוש הדבר שמרגע שהאדם ״מגיח״, עליו להתחיל להתפלל בכוונה.
המינימום המחייב
הראשונים נחלקו בשאלה אם יש מצווה מן התורה להתפלל בכל יום.
הרמב״ם (״ספר המצוות״, 5) סבר שהתפילה בכל יום היא מצווה מן התורה, ובתפילה אחת ביום אדם מקיים את מצוות התפילה מן התורה.
הוא הסתמך על הפסוקים (שמות, 23:25): ״ועבדתם (ועבדתם) את ה' אלוקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך״, וכן (דברים, 6:13): ״את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד, ו(אז) בשמו תישבע״. חכמינו הסבירו שהתפילה היא עבודה שבלב. בתחילה כל אחד התפלל כפי שהרגיש – אחד האריך ואחר קיצר, אבל בהמשך אנשי כנסת הגדולה קבעו את נוסח התפילה.
הרמב״ן סבור (״השגות״) שמן התורה אדם אינו חייב להתפלל בכל יום, אלא אנשי כנסת הגדולה הם שקבעו שלוש תפילות ביום.
הרמב״ן סבור שייתכן שהחובה מן התורה היא להתפלל כשפוקד את האדם אסון, כשמגיעה תקופה קשה בחייו. הוא מסתמך על הפסוק (במדבר, 10:9): ״וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם״. מכיוון שמוזכרת כאן פנייה לקב״ה בעת פלישת אויב, הרמב״ן סבור שעל פי דין תורה חובת התפילה היא הפנייה לבורא כשהצרות גוברות.
אילו חלקים מתפילת שחרית נשים בימינו צריכות לומר (אם אינן עמוסות מדי בטיפול בילדים ובעבודות הבית)?
הרב אלישיב השיב על כך: ברכות התורה, ברכות השחר, ״תמיד״; ״פסוקי דזמרה״: ״ברוך שאמר״, ״אשרי״, ״ישתבח״; ״קריאת שמע״ (״אמת ויציב״, ״גאל ישראל״); ״שמונה עשרה״.
מספרים על החפץ חיים שבמשך כל התקופה שבה אשתו טיפלה בילדיהם הקטנים, עד שגדלו, הוא פטר אותה מתפילות החובה במשך היום. יש לכך כמה סיבות.
ראשית, ״העוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת״. אישה אינה יכולה להשגיח על תינוק שזוחל ומתרחק ובו בזמן לעמוד בתפילת העמידה. שנית, ״דעתה אינה מיושבת״, כלומר היא חושבת כל הזמן על המשימות שלה, על הדברים שעליה לעשות – וזה מסיח את דעתה.
המשך יבואהכינה: גב' זיסי סקרז'ינסקיה