כוחה של התפילה - מאמץ גדול מדי או מאמץ קטן?

לא עליך המלאכה לגמור

״לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה״ (פרקי אבות, 2:16). ומי אמור לסיים את המלאכה?

דוד המלך כתב בתהילים: ״אקרא לאלוקים עליון, לא-ל גומר עליי״ (57:3). הקב״ה עצמו יסיים את המלאכה (יהפוך את התפילה לשלמה) בשבילי. ״גול (גול) על ה' דרכך ובטח עליו – והוא יעשה״.

להפקיד בידי הקב״ה את כל צרכינו – לספר לו בתפילה על מה שאנחנו צריכים: בריאות לנו ולילדים, רווחה במשפחה ובענייני הכספים… ״השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך…״ (שם, 55:23).

מספרים על כך משל. אדם חיפש אבן פינה למבנה שלו בעמק. הוא עלה להר ומצא שם אבן מתאימה, שהתבררה כסלע עצום שאי אפשר להרים. האיש התחיל לנדנד את האבן עד שנחלצה מעט מן האדמה, ואז דחף אותה מן ההר, והאבן התגלגלה מעצמה אל העמק. אילו היה עליו לגרור את האבן במעלה ההר, ספק אם היה מצליח. אבל לדחוף – זה מאמץ קטן.

דוד המלך אומר לנו: הפקד (גול) את צרכיך. המילה גול דומה למילה גולל, לפרוש, לסובב, ולמילה מגלגל – מגלגל, פורש. מאיתנו נדרש רק מאמץ קטן בתפילה – והקב״ה יגלגל בשבילנו במורד את האבן של משאנו הכבד.

התפילה – מאמץ גדול מדי?

למעשה, התפילה אינה דורשת מאמץ גופני; אפילו אדם חלש בגופו יכול לעקור הרים בתפילתו – כפי שאנחנו רואים אצל רבותינו הגדולים. התפקיד שלנו הוא לרצות. ״הבא ליטהר – מסייעין אותו״ (יומא, 38 ע״ב).

האדם צריך להתחיל, לפתוח פתח בגודל קוף המחט, והעזרה תגיע מיד.

בישעיהו (41:14) נאמר: ״אל תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל; אני עזרתיך (ואעזור לך), נאום ה'!״ ״מכילתא דרבי ישמעאל״ מסבירה: ״כשם שהתולעת אינה יכולה לפגוע בארז אלא בפיה, כך אין לישראל אלא תפילה״. התולעת רכה וחלשה. כל כוחה בפיה, שבו היא טוחנת מזון קשה וגס – עצים, בתים, אדמה. לכאורה, לכרסם ארז שלם הוא מאמץ גדול מדי, אבל התולעת הקטנה תצליח בכך.

כך גם עם ישראל – כוחו אינו גופני, אלא ביכולתו לעקור הרים בתפילה (ובלימוד תורה).

המשך יבוא

הכינה: גב' זיסי סקרז'ינסקיה