הרבנית לאה גנס
כשביקשו ממני להכין סדרת שיעורים בנושא תפילה, הדבר כמובן גרם לי לקרוא וללמוד יותר בנושא שנקבע. יותר מכול הרווחתי מכך אני עצמי – תפילתי נעשתה עמוקה ומלאת כוונה יותר, עשירה ומלאת תוכן יותר.
אילו ידענו מה כוחה של התפילה, היינו מנצלות כל הזדמנות כדי לפנות לאבינו שבשמים.
המהר״ל מפראג כותב שגם אם מוכן לאדם דבר טוב כלשהו, אך הוא אינו מתפלל, הוא לא יקבל את מה שהוכן עבורו.
״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה׳ אלוקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה״ (בראשית, 2:5). ואף שקודם לכן בתורה (בראשית, 1:12) נאמר ״ותוצא הארץ דשא״, למעשה העשב עדיין לא צמח, אלא עמד ״לצאת״ בגובה פני הקרקע. ומדוע לא ירדו גשמים? רש״י כותב: ״מפני שלא היה מי שיכיר בטובתם של הגשמים. כשבא אדם, הוא הבין שהגשמים נחוצים והחל להתפלל עליהם – ואז ירדו הגשמים וצמחו העשבים והעצים״. הכול היה מוכן, אך כל עוד האדם לא ביקש, דבר לא צמח.
גם רבי שמשון דוד פינקוס מדבר על כך: ״הקב״ה ממתין לתפילותינו, והשפע שאמור לרדת אלינו מתעכב״.
מן הגברים נדרש יותר לימוד תורה – זהו חלקם בתיקון העולם הזה. תפילות מעומק הלב הן יותר נחלתן של נשים. אימותינו בדורות הרבים שקדמו לנו, כשעדיין לא ידעו להתפלל מתוך הסידור, היו ״משוחחות״ עם הקב״ה בזמן שטיפת הכלים, הכביסה, הטיפול בילדים ובנסיעות. לנשים טבעי יותר לשתף בבעיותיהן, ואנחנו חשות טוב יותר שהקב״ה קרוב.
לחפץ חיים (רבי ישראל מאיר הכהן) היה חתן, רבי צבי הירש לוינסון, שנפטר בגיל צעיר. הוא היה תלמיד חכם גדול, צדיק וחסיד. כשנפטר, אלמנתו הייתה שבורה ולא מצאה נחמה. ״למה הקב״ה לקח דווקא את בעלי?״ קראה. החפץ חיים בא לנחם את בתו ואמר: ״בעלך היה צדיק גדול. אם הדבר ינחם אותך מעט, דעי ששליש מן העולם היה אמור למות, וכבר נגזר הדין. אבל במקום זאת הוחלט לקחת את בעלך בלבד״.
הרמח״ל כותב בספרו ״דרך ה׳״ (2:3:8) שכאשר באים ייסורים על הצדיק, הם מכפרים על דורו – בכך שהצדיק מקבל את הייסורים באהבה.
אבל גם אדם מן השורה יכול להתפלל על אחרים בשעה שבאות עליו צרות ולבו פתוח. אז אין הוא צריך לחפש מילים לתפילתו ואינו זקוק להלך רוח מיוחד – הוא מדבר מעומק לבו, המלא עד גדותיו.
בספר ״זוהר הרקיע״ (מהדורת מונקאטש) מפרש רבי יעקב בן חיים צמח את דברי חכמינו: ״אין טיפה היורדת מלמעלה שלא עולות לקראתה שתי טיפות מן הארץ״. מהן ״טיפות מלמעלה״? זהו השפע שה׳ רוצה לתת לנו. מהן ״טיפות מלמטה״? אלו הדמעות שאנחנו מזילות כשאנחנו מבקשות שיהיה לנו טוב.
כדי שיינתן לנו שפע מלמעלה, צריך להזיל דמעות בתפילה.
נדמה לנו שתפילתנו היומיומית, החטופה והחפוזה, אינה שווה דבר. אבל גם כשאנחנו מתפללות במילים מתוך הסידור, בלי להבין לגמרי את הכתוב, בחיפזון ותוך כדי הליכה, תפילתנו ״פועלת״. עם זאת, לפחות תפילה אחת ביום צריך לומר באמת, מתוך מחשבה על כל מילה.
גם אם התפילה הזאת אינה מתוך הסידור, אלא במילים שלנו ובכל שפה, העיקר שתהיה אמיתית, מן הלב.
המשך יבוא
הכינה: גב׳ זיסי סקרז׳ינסקאיה