כיבוד אב ואם
החובה לכבד ולהוקיר את ההורים היא יסוד המסורת היהודית. אחד מעשרת הדיברות שנתן הקב״ה בהר סיני ונכתבו על לוחות הברית עוסק בדיוק בכך.
חמשת הדיברות הראשונים מוקדשים ליחסים שבין אדם לבוראו, והציווי לכבד אב ואם נמנה עימם. מי שמכבד את הוריו מכבד גם את הבורא. מאז ומעולם מקובל שטובה אמיתית ואריכות ימים שורות במקום שבו נוהגים בכבוד בהורים ובזקנים.
1. כתוב בתורה: «כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נתן לך» («שמות», 20:12), ועוד: «איש אמו ואביו תיראו» (בעברית משמשת המילה יראה, כלומר «מורא») («ויקרא», 19:3). התורה מלמדת אותנו שיש לנהוג בהורים באותו כבוד והוקרה שנוהגים במלכים ובשליטים. כשאדם נמצא לצד מלך, הוא חש פחד ויראה מפני גדולתו, שהרי חייו וחיי העם כולו תלויים במלך. בקיום מצוות «כבד את אביך ואת אמך» האדם מגלה הבנה מיוחדת של הקשר עם הבורא, המכונה גם «אבי העולם ומלכו».
2. התורה מחייבת את האדם לכבד את הוריו ולעזור להם לא רק משום שהביאו אותו לעולם, אלא גם מפני שעל כל אדם לזכור את הטובה שעשו עימו. לכן העזרה להורים נחשבת גם לפריעת חוב.
ציווי זה שייך לסוג המצוות שטעמן נתפס בשכל האדם. זו אחת המצוות הזוכות למעמד מיוחד גם אצל עמים אחרים, כבסיס וכיסוד לתרבותם וליחסים חברתיים תקינים. ידוע גם שאצל עמים אחרים מקובל לקום בפני זקן או בפני ההורים.
התלמוד תיעד מקרה על נוכרי בשם דמא בן נתינה, ובכך הראה עד כמה כיבוד הורים היה נפוץ גם בקרב עמים אחרים. חכמי ישראל באו אל דמא בן נתינה כדי לקנות ממנו אבן יקרה לחושן של הכוהן הגדול. המפתח לבית האוצר של אבני החן היה מתחת לכרית של אביו של בן נתינה, שישן באותה עת. הבן לא היה מוכן להעיר את אביו כדי להוציא את המפתח, אפילו תמורת שק זהב שהציעו לו החכמים.
3. מכיוון שמצווה זו שייכת לסוג המצוות «הנתפסות בשכל», לא תיקנו ברכה על קיומה. עם זאת, יש לקיים אותה ככל מצווה אחרת של הקב״ה, שהרי למעשה בכל מצווה טמונים חוכמה דקה ואור הבורא, שאינם ניתנים לשום ניתוח והשוואה. הטוב ביותר הוא שאהבת ה׳ ואמונה טהורה הן שיניעו את האדם לקיים כל מצווה.
4. מצווה זו אינה מוגבלת בזמן, ואין בה מגבלות כמותיות כלשהן. לכן כל מי שמשתדל לעשות את המרב כדי לעזור להוריו ולשמח אותם זוכה על כך לשכר רב הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
*** יום אחד היו בניו של הרב הצדיק יצחק סולובייצ'יק בביתו וסיפרו דבר־מה משעשע, כדי לבדח את כל הנוכחים. כשנכנס האב, נעלמו לפתע כל החיוכים, והנוכחים קמו כשעיניהם מלאות יראה. האב הבחין בשינוי החד ואמר בבדיחות הדעת: «משנכנס אב — מתמעטות השמחה והעליצות» (משחק מילים: «אב» פירושו בעברית אבא, וזהו גם — שמו של החודש ה־5, המזוהה אצל היהודים עם אבל על חורבן בית המקדש).