כיבוד אב ואם
39. הבן חייב לכבד את אביו ואת אמו גם לאחר פטירתם. בכל פעם שהוא מדבר על אביו או על אמו או מוסר דברים בשמם, עליו לומר: «אבי (אמי), מורי (מורתי), זכרונו לברכה...».
אם טרם חלפה שנה מפטירתם, מוסיפים: «…הריני כפרת משכבו». אולם כשכותבים את הדברים, יש דעות שאין חובה לכתוב זאת, ודי לכתוב «זכרונו לברכה».
יש גם דעה מחמירה, שלפיה כשהבן חותם בסוף מסמך (בשנה הראשונה), עליו לכתוב: «…בן פלוני, אבי מורי. הריני כפרת משכבו».
הלכה זו מצביעה על הקשר המיוחד בין הילדים להוריהם לאחר המוות, ועל מה שקורה לנשמת הנפטר.
השנה הראשונה היא זמן הדין של הנשמה, ובאותו זמן מתרחש גם תהליך זיכוכה. ומכיוון שהילדים נחשבים להמשך של הוריהם, יש מסורות ומנהגים מיוחדים לתקופה זו. על פי ההלכה, רבים מהם נמשכים דווקא אחד עשר חודשים ולא שנים עשר, שכן כבר אז מסתיים דינם של אנשים מן השורה (דינם של רשעים נמשך 12 חודשים).
40. לאחר פטירת ההורים נהוג לומר עליהם קדיש (תפילה מיוחדת הדורשת מניין). בדרך כלל הבן עושה זאת בבית הכנסת בזמן התפילה: בשנה הראשונה – מדי יום, ולאחר מכן – ביום השנה לפטירה, היארצייט. יש גם מנהג לעבור לפני התיבה (להיות שליח ציבור) במשך אחד עשר חודשים, ולהיקרא לקריאת ההפטרה בשבת. חשיבות מיוחדת נודעת לתפילה במוצאי שבת, שכן ידוע שלאחר צאת השבת הנשמות חוזרות לגיהינום. לכן יש למנהגים הללו חשיבות מיוחדת דווקא בזמן הזה. התנהגות הבן (הילדים) באותו זמן יכולה להשפיע מאוד על המקום שבו תימצא נשמת הנפטר. לכן, במידת האפשר, רצוי שהבן יעבור לפני התיבה בתפילה זו.
מקובל שהשפעתו של הבן רבה יותר אם הוא עובר לפני התיבה בתפילה כולה; לכן, במידת האפשר, אין להסתפק בקדיש בלבד.
41. גם אם האב עדיין בחיים, מותר לומר קדיש על האם שנפטרה.
42. ביום השנה לפטירת האב או האם נהוג לצום, לומר קדיש ולעלות לתורה (לקרוא בספר התורה). בכל מקום שבו התגוררו יהודים ציינו את יום השנה לפטירת ההורים בדרך שונה, אך יש מנהגים מרכזיים המקובלים על הרוב, המגלים את משמעותו של היום המיוחד הזה.
*** לאחר שאברך צעיר נפטר, סיפרו לבנו על הקדיש ועל משמעותו. הילד ידע מתי לומר קדיש, אך התבייש מאוד ולא ידע כיצד להתחיל – הרי הוא היה בן חמש בלבד. כשבני המשפחה גילו זאת, החלו לשכנע אותו ולהפציר בו, אך הדבר לא הועיל. כשנודע על כך לגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר), הוא ביקש שיביאו אליו את הילד.
כשנפגש עם הילד, אמר הרב: «אביך נמצא בעולם האמת, ושום דבר בעולם אינו יכול להשתוות לכך. הוא לא היה מחליף זאת בשום עושר שבעולם. ובכלל, לכל העושר הזה שבעולמנו אין כעת שום ערך בעיניו. הדבר היחיד שיש לו ערך מיוחד עבורו וקושר אותו לעולם הזה – הוא אתה והקדיש שלך. מאז שעבר לעולם ההוא, הוא מחכה למילים שלך. הקדיש שלך יעזור לו מאוד ויגרום לו נחת רוח אמיתית».
לאחר מכן סיפר לו הסטייפלר את הסיפור על רבי עקיבא ועל יהודי אחד שאביו היה בגיהינום (רבי עקיבא הציע לו לומר קדיש כדי להציל את אביו מן הייסורים). המפגש הזה השפיע מאוד על הילד, והוא החל לומר קדיש על אביו.